בסצנה הבאה: זו הפעם היחידה שאנו רואים את ישוע בעצמו- עומד ונותן דרשה (במבטא סקוטי) והאנשים מאחורה לא שומעים. בריאן עצמו מעוצב מאוד דומה לישוע (הוא בלונדיני) אבל- גם כמו יהודי בלונדון של שנות ה-80- יש לו אף גדול, הוא נעבעך וגם מבחינת מע' היחסים הבעייתית והקרובה עם אמא שלו. ליד הדרשה הוא רואה חבורה של יהודים שמשתייכים למחתרת פוליטית, חלק ממספר מחתרות אחרות שמתנגדות לשלטון הרומאים אבל בעיקר עסוקות בלהילחם אחת נגד השנייה.
הסרט מדבר הרבה על סמלים ומנהגים של דת ואיך הם נוצרים.
בריאן גדל ורואה את הבחורה בדרשה על ההר וכל מה שיוליך את העלילה מעכשיו היא ההתאהבות בה וברצון לזכות בה. בסרט קוראים לה יהודית- והיא מקפלת בתוכה את מריה מגדלנה (בת זוגו של ישוע) וגם את יהודה איש קריות (לא במובן של בגידה אלא במובן שבגללה הוא מגיע לצלב). בגללה הוא מצטרף לחזית והם שולחים אותו לכתוב על חומת המצודה "רומאים החוצה", ואז תופס אותו הקצין הרומאי וכועס- כי הוא עשה שגיאות בלטינית. הוא מכריח אותו לכתוב מאה פעמים "רומאים החוצה" בהטייה הנכונה על החומה. כשהוא מסיים מגיעים רומאים ומתחילים לרדוף אחריו ואז מתחילה מנוסה של בריאן עד שהוא נתפס.
במהלך המנוסה בריאן מגיע לכיכר העיר- א"י, המאה הראשונה, ועשרות נביאים/מטורפים מטיפים על סוף העולם. זו ראייה היסטורית נכונה של הלהט המשיחי שהיה קיים בתקופה זו והרבה אנשים שמטיפים לחזרה בתשובה להמונים. הברית החדשה מצלצלת הרבה בסצנה הזו.
זה קטע מאוד מרכזי- לא מבחינת העלילה. יש כאן שני מוטיבים- האחד הוא מבט על הניסים והמשלים, הברית החדשה מלאה במשלים עם מוסר השכל, אבל כשמפרקים אותם הם נראים חסרי משמעות וגם הניסים- שנהיים מופרכים. מוטיב אחר הוא איך נוצרת דת- איך יוצרים סמלים ומנהגים וכמה מהר דת מתפצלת וכל זרם מחזיק באמת האולטימטיבית שלו. בנצרות זה מאוד מורגש- איך כל זרם טוען שהוא מכיר את "המסר האמיתי של ישוע". בנוסף אנו רואים כמה מהר מתחילה הרדיפה אחר "הכופרים". בסרט מאוד ברור שלכל מה שמתפתח עם חסידיו של בריאן ופולחן האישיות של בריאן- אין שום קשר לבריאן עצמו. הוא מדבר על חופש המחשבה ושכל אחד צריך להחליט עבור עצמו- אבל לאף אחד לא באמת אכפת. כשבריאן כן מנסה לתת איזשהו מסר (לדוגמא כשהמאמינים תופסים את הסגפן ורוצים להרוג אותו בריאן צועק אחריהם "חכו! תעזבו אותו" או כשהוא מדבר להמון שמדבר כגוף אחד על אינדיבידואליות) אף אחד לא מקשיב לו.
בריאן וג'ודית מבלים את הלילה יחד ואז יש את הדיאלוג של בריאן ואימו עם ההמון ודמותה של ג'ודית. יש כאן לעג בעיקר להמונים שצורכים את האידאולוגיה- hail mary, הבתולים של מריה- כל המרכיבים הנוצרים (אולי חוץ מהשילוש) מוגחכים בסרט הזה- וזו אמירה מאוד קשה על כל אידיאולוגיה וכל דת. ג'ודית היא לוחמת, פמיניסטית, אבל בסוף יש רדוקציה שלה ע"י אימו של בריאן- "זונה וולשית". בנוסף- יש כאן ביקורת על פולחן האישיות ששמה אדם בלב התורה שלה והסרט בעברית תורגם כ"בריאן כוכב עליון" שמתכתב עם "ישו כוכב עליון". באנגלית שם הסרט מתייחס כמובן לבשורה של בריאן.
הרומאים נראים בדיוק כמו שרומאים "צריכים" להיראות- אבל חוץ מזה שהם נלעגים (עלגים, עם פגמי דיבור)- הסצנה שמספרת על המפקד שמציע לעם לשחרר מישהו. זה מעקר את האלמנטים האנטישמיים בתוך הסצנה.
כל הדמויות בסרט מתעסקות עם עצמן- כל אחד מעדיף להקריב את האחר. בסרט יש הרבה הגחכה של התרבות הבריטית והנימוס הבריטי- המפקד המנומס ויפה הנפש שמתאבל על הבזבוז של החיים אבל לגמרי מהווה חלק מהמערכת. יש כאן המון רמות של מבטאים בריטיים- מעמדות גבוהים ונמוכים- שגם צוחק על הדירוג המעמדי הבריטי אבל גם על הדירוג המעמדי בתוך החברה היהודית הבריטית.
יש כאן גם את שמעון הקירני שעוזר לישוע לסחוב את הצלב ובסוף נצלב במקום האיש שבורח.
על האם- היא האמא היהודיית הבריטית הקלאסית שמנהלת לבן שלה את החיים. הנאום שלה הוא קלאסי- הם לקחו את הרעיון של מריה כיהודיה אבל עד הסוף. זו אולי הדמות שנשברת הכי חזק בסרט (גם את עניין הבתולין). מונטי פייטון טובים בלשלב הומור שמשתמש בהיסטוריה כדי להגחיך את ההווה שלנו.
אחרי מונטי פייטון אף אחד (עד היום) לא עשה סרט על חייו של ישוע מלידה ועד מוות. מאז 79' היחידה שהעז לעשות סרט על חייו של ישוע שלכאורה מבוסס על כתבי הקודש הוא מל גיבסון, אבל גם הוא עושה פסיון ועוסק רק בשבוע האחרון של חייו. אף אחד כבר לא עושה ביוגרפיה קולנועית מלאה ואת המלכים והגמלים כבר לא נראה בקולנוע. בעיקר בשנות ה-80 נראה גיבורים בני דמותו של ישוע אבל לא ישועיים ממש.