ישוע- על פי הסיפור התיאולוגי המקובל- נולד כדי למות ולגאול את האנושות מחטאיה. לכן- יהודה, שהסגיר את ישוע היה הגורם הממלא של הייעוד האלוהי- שליח האל שמביא למימוש התכנית האלוהית. לכן דמותו מקבלת גוון אמביוולנטי- בתיאורים מימי הביניים הוא הרע בהתגלמותו ויושב בגיהנום. מצד שני יש לו תפקיד תיאולוגי מסויים ויש הבשורה על פי יהודה. לפני כמה שנים נמצאו פרגמנטים במצרים של טקסט בו ישוע מבקש מיהודה שיסגירו כדי שיוכל למלא את ייעודו.
הסרט נקרא "ישו כוכב עליון" ובאמת בשיר של יהודה רואים את הגרופיס שהולכים אחר ישוע ויהודה מזהיר מכך שדבריו יירוקנו מתוכן ושההערצה של ההולכים אחריו אינה אמיתית ודבריו יעוותו. הסרט באמת עוסק בסופרסטארים, בצביעות שמתפתחת סביבם, במעריצים שבתחילה מעלים את הכוכב ולאחר מכן הוא נהפך לבובת סמרטוטים בשירות מעריציו.
הסרט משחק על מולטי-אתניות כל הזמן. מריה מגדלנה היא אינדיאנית ויהודה איש קריות הוא שחור. קו אחר שהסרט בונה הוא העניין הרומנטי- יש בו משולש של ישוע, מריה מגדלנה ויהודה- ששניהם מאוהבים בישוע. בספרות נכתב לא מעט על הגוון ההומו-אירוטי במערכת היחסים בין יהודה ובין ישוע- שהרי בגד בו בנשיקה.
בכל הסרטים האחרים יש לנו voice over שנותן את האמת האולטימטיבית- וכאן המספר היודע כל שפותח את הסרט הוא יהודה איש קריות, שמאופיין כמי שפותח את הסרט ומביא את האמת עוד לפני שאנו יודעים מיהו. לכך מתווסף הגובה שמיוחס לו כשהוא יושב על ההר ("רמה מוסרית") ומביט על ההולכים לאחר ישוע בעמק.
בקשר לדמותה של מריה מגדלנה- בכל הסרטים שנראה מכאן- מריה מגדלנה היא תמיד האישה הנואפת הזונה, ואהבתה אליו היא מה שמחולל את השינוי בה.
השיר של מריה: הסרט פותר כאן את הדילמה הארוכה של העיסוק באלוהיותו של ישוע- כאן היא רק המצאה של מעריציו ובעלי אינטרסים (he’s a man, he’s just a man).
השיר של הורדוס: הסרט מפרק את כל המיתוס לרסיסים- מזכירים את כל הניסים של ישוע- נס הלחם והדגים, ללכת על המים, לרפא את הנכים, להחיות את המתים, להפוך מים ליין- והופכים את זה על ראשו. הורדוס מוצג כאמרגן שיושב בבריכה בלוס אנג'לס ומחפש את הסופרסטאר הבא שאומר לישוע "בוא נראה מה אתה יכול לעשות"- כל הניסים הופכים לגימיקים שיבדילו אותו מהשחקנים האחרים. זו הסתכלות על ישוע בקונטקסט של השואו-ביזנס שמשחקים עם חייהם של השחקנים. גם למונטי-פייטון תהיה אמירה על פולחן האישיות של ישוע, שתהיה דומה ולא דומה.
ישוע בסרט הזה הוא די פסיבי- הוא בובה בידי הכוחות החיצוניים. כשהוא מדבר- קולו צפצפני, הוא קטן פיזית והוא מוצג כקורבן של המערכת.
הנרטיב המסורתי נשמר ובסוף- ישוע מובל לפונטיוס פילטוס. דמות חשובה שנעדרת מהסרט היא מרים אימו של ישוע.
הסצנה האחרונה: פונטיוס פילטוס מציג את מות ישוע כהרס עצמי שלו ואומר "אם אתה רוצה למות…". כשהצוות עוזב את הסט- יש הרגשה עצובה של נטישה, כאילו הם משאירים משהו מאחור. ישוע עצמו נעלם- הוא לא על הצלב והוא לא עולה על האוטובוס, הוא נמוג- כמו שקורה לסופרסטארים.
יש משהו מאוד אנושי בסוף- הסבל שלו על הצלב הוא מאוד אנושי.
הצלב, שהובא בעמל, נשאר מאחור. אפשר להגיד אולי שהצוות שבא לחפש משמעות בסיפורו של ישוע עוזב באכזבה לאחר שנכשל במשימה.
יהודה איש קריות יורד בסרט הזה עם כוכב מהשמיים- והוא מעוצב כמו מלאך- לבוש בלבן ומוקף במלאכים. אין לנו תחייה של ישוע אבל יש לנו תחייה של יהודה איש קריות. זו האמירה הרדיקלית של הסרט.
נעבור ל-Godspell: השם הוא משחק על המילה Gospel. יוצא באותה שנה כמו ישו כוכב עליון. בספרות הנוצרית אוהבים להגיד שהוא קרוב יותר ל'נצרות האמיתית', למרות שהוא ממוקם בניו-יורק העכשווית.
הסצנה הפותחת: באופן מובהק מאוד יש כאן סצנה של טבילה, למרות שהסרט אומר שהוא הולך לפי מתי הוא דומה יותר למרקוס. האיש שמופיע ונעלם בתחילה הוא בעצם יוחנן המטביל והליצן עם תלבושת הסופרמן הוא ישוע. המסר הוא להשתחרר מכבלי החברה הקפיטליסטית והחיים העירוניים. בסרט הזה יוחנן אוסף את השליחים- והשליחות.
ב-1979 חבורת מונטי פייטון מחליטה לעשות פארודיה על חייו של ישוע ועל הייצוגים של חייו. מונטי פייטון זהירים ולכן הסרט נקרא "Life of Brian" ומתאר לכאורה את חייו של בריאן כהן ונולד באורווה הסמוכה לזו של ישוע. כך הם הגנו על עצמם וטוב שכך. הם הכעיסו את כולם- נוצרים, ויהודים כאחד. למרות שזו פארודיה, היא מאוד חכמה, מתוחכמת, ומבוססת על מחקר. כל פרט שמופיע מבוסס על משהו באיזשהוא אופן- לדוגמא באיזשהו שלב אימו של בריאן מתוודה בפניו שהוא בנו של חייל רומאי- וזה מבוסס על תיאוריה שלימה בתלמוד שגורסת שישוע הוא בנו של פנתרה, מפקד רומאי.
הסרט צולם באלגי'ר.
סצנת הפתיחה: יש כאן שחזור כמעט גמור- בשלוש הדקות הראושונת ישנה הרגשה של הוליווד בשנות ה-60, המוזיקה, הכוכב, הגמלים, החכמים (שניים לבנים ואחד שחור). הדבר הראשון שמשתנה- האם היא גבר שמחופש לאישה. הם לוקחים את הסצנה שכולנו מכירים ומפרקים אותה לעניין היומיומי וזה מה שעושה כל הסרט. אישה יולדת באבוס ואז נכנסים פתאום חכמים ומהללים את התינוק.