יפן ורוסיה הצארית, ולאחר מכן בריה"מ, היו תמיד בהסכמים כאלה ואחרים. אחרי מלחמת רוסיה יפן ואחרי מלחמת העולם הראשונה נחתמו הסכמים טריטוריאליים כאלה ואחרים. ב-1925 נחתם הסכם חידוש היחסים עם בריה"מ ובמהלך השנים נחתמו הסכמים כלכליים כאלה ואחרים. בין ההסכמים – הסכמי פיתוח באיי סחאלין והסכמי שימוש במסילות הברזל הרוסיות. כך שחתימת הסכמים עם הרוסים היתה דבר לא יוצא דופן אצל היפנים. מצד שני, בעימותים המוגבלים שלהם מול בריה"מ היפנים נחלו תמיד הפסדים, כך שהיה גם חשש גדול מהמדינה הענקית הזו. היה גם חשש מהבולשביזם הסובייטי והסיוע שהעניקה בריה"מ לסין במלחמתה מול היפנים.
היפנים גם לא רצו להילחם בשתי חזיתות – גם מול סין וגם מול בריה"מ. גם לנסות לכבוש את דרום מזרח אסיה ולהשיג גישה למשאבים שם וגם לנהל מלחמה בצפון היבשת. הם הבינו כי עליהם לחתום הסכם כל עוד שתי המדינות לא מעוניינות במלחמה. הגרמנים מצידם לוחצים על היפנים לחתום על ההסכם כדי לעודד את היפנים לתקוף את השטחים הבריטיים בדרום אסיה.
באופן מעשי – נכתבות טיוטות על ידי יפן, ועולות כמה בעיות – לכמה זמן יהיה ההסכם? נגד מי הוא יחתם?. היפנים ציפו שבריטניה לא תחזיק מעמד מול היטלר ושגרמניה תפלוש לבריטניה ותכבוש אותה. מצד שני המלחמה עברה לאיזור המזה"ת ולמזרח אירופה, כך שהחזית המרכזית התחילה להתקרב לרוסיה.
היפנים חשדו שהיטלר יתקוף את בריה"מ במוקדם או במאוחר, הוא פיזר מספיק רמזים לכך. אולם הגרמנים השאירו בכוונה את היפנים באפילה ולא הודיעו להם על מבצע ברברוסה.
בשלב מסוים נסע מטסואוקה (לבדוק מי זה) על דעת עצמו לברלין ולרומא כדי להתייעץ וכדי לנסות לגלות מה הגרמנים מתכוונים לעשות. כאשר שאל את הגרמנים מה דעתם על חתימה של יפן על הסכם עם בריה"מ וקיבל תשובה חיובית. משם הוא המשיך למוסקבה שם התקבל בכבוד רב וחתם על הסכם נייטרליות עם בריה"מ לחמש שנים. כאשר חזר ליפן הוא התקבל בביקורת רבה, בטענה כי לא היתה לו רשות לבצע את המהלך הזה. מטסואוקה סולק מהממשלה, אך ההסכם כובד
תחילת ההכנות לפרל הרבור
ימטמוטו איסורקו הוא האדמירל שהתחיל לתכנן את המתקפה, אחרי ששכנע את הנהגת הצי כי היא אפשרית וכדאית. את המתפקה תכננו ותרגלו היפנים בנמל שדומה באופיו לפרל הרבור. השאיפה של המתקפה היתה לשתק את הצי הפאסיפי של האמריקאים, ויאמאמוטו האמין כי ההפצצה הזו תשתק את הצי למשך שנה וחצי. מה שהיפנים לא לקחו בחשבון הוא את כוח הייצור האדיר של ארה"ב.
נושאים למו"מ בין ארה"ב ליפן 1941
הרעיון של מו"מ מתרוצץ בקרב מספר גורמים אמריקאים ביפן, מורים עיתונאים, דיפלומטים, מיסיונרים וסוחרים. קבוצה של מיסיונרים קתולים בנתה שם לדוגמא מסדר שנקרא מרינול (maryknol) שהגיעו למסקנה שמלחמה בין יפן לארה"ב תהיה הרסנית ואסור שהדבר יקרה. היו עוד גופים לא ממשלתיים שפעלו על מנת למנוע מלחמה. למסדר היה קשר הדוק עם סנטור רפובלקאי בשם וואקר (Walker), ובאמצעותו השפיעו על הממשל בארה"ב. כאשר אנשי המסדר נסעו לארה"ב הם ביקשו מהיפנים שיעבירו מסר לממשל האמריקאים דרכם והם אכן עושים את זה באופן מאוד לא רשמי. וואקר ארגן לאנשי המסדר פגישה בלתי רשמית עם שר החוץ האמריקאי (קורדל האל), והם העבירו את המסר. אחרי שהועברו המסרים המו"מ עבר לפסים דיפלומטיים, והיפנים והאמריקאים ישבו לשולחםן המו"מ.
הנושא הראשי בעמד בראש מעייניהם של האמריקאים היה הנסיגה של יפן מסין. היפנים דרשו בתמורה שתהיה קואליציה בין תומכי יפן לשלטון הסיני של צ'אנג קאי-שק, שסין תכיר במנצ'וגואו, ושהאמריקאים יפסיקו לחלוטין את הסיוע שלהם לצ'אנג קאי-שק. את הנסיגה היפנים היו מוכנים לבצע אולם רק אחרי שיהיה שקט ושלום באזור ולא נסיגה מלאה אלא נוכחות של הכוחות היפנים צפון סין ושמירה על ההשפעה היפנית במנצ'וריה. היפנים רוצים לסיים את ההסץבכות בסין, אולם לא מוכנים להודות שהפלישה היתה טעות מלכתחילה.
משנת 1940 האמריקאים מעלים את נושא הודו-סין, שהנוכחות היפנית שם איימה על הפיליפינים, תאילנד, ויאטנם ואינדונזיה. כדי לשכנע את היפנים לוותר על השליטה שלהם, האמריקאים הטילו אמברגו על חומרים אסטרטגיים ליפן. (ביולי 1941 כאשר יפן הדרימה עוד יותר והגיעה עד סייגון, ארה"ב הטילה אמברגו מלא וניתקה יחסים דיפלומטיים). היפנים היו מוכנים לסגת מהשטחים האלה, תמורת הבטחה אמריקאית שיפרזו את הפיליפינים, שם היו לאמריקאים בסיסים. כמו כן, היפנים ביקשו לא רק ביטול של הסנקציות אלא סיוע כלכלי אמריקאי. היפניםן היו מוכנים לקיים סטטוס קוו בפאסיפיק, שאומר כי האמריקאים לא יפעלו מערבית מפרל הארבור ואילו היפנים היו מוכנים לא לחרוג מהשטח שלהם.