לאמריקאים היה חשוב מאוד שיפן תפרוש מברית הציר, מכיוון שדעת הקהל האמריקאית לא היתה מוכנה לקבל מו"מ עם מדינה בעלת ברית של איטליה הפשיסטית וגרמניה הנאצית. באופן כללי הגישה האמריקאית היתה לדון בעקרונות ולא בנקודות ספציפיות, היפנים לעומת זאת באו למו"מ עם דרישות מאוד ספציפיות. האמריקאים ניסו למשוך את המו"מ כמה שיותר, מכיוון שהצבא עדיין לא הרגיש מוכן להתמודדות מול יפן, ואילו היפנים שאפו לנהל את המו"מ כמה שיותר מהר, מכיוון שהם התחילו להרגיש את המחסור במשאבים אסטרטגיים.
התחושה של ממשלת יפן היתה שארה"ב דוחקת לפינה ולא משאירה להם שום ברירה. הם חשו כי האמריקאים שוב משפילים אותם, ולא מתייחסים אליהם ברצינות. התוצאה היא שאמנם המו"מ מתנהל אבל לא מתקדם לשום מקום, מכיוון שאין הסכמה בכלל על הנושא העיקרי – סוגיית סין. אצל האמריקאים אין תחושה של דחיפות מתוך גישה כי היפנים לא יעיזו לתקוף.
ההתקפה על פרל הארבור
ביולי 1941 הצבא והצי היפנים הודיעו להנהגה כי אין יותר טעם לחכות וצריך לקבל החלטה האם לתקוף או לא. ואכן, בועידה הקיסרית מחליטים כי הגיע הזמן ותוחמים זמן. ראש הממשלה קונויה התפטר וממליץ לקיסר למנות את טוג'ו שכבר מילא שלושה תפקידים באותה עת – שר המלחמה, שר האספקה ועוד משהו. ההנחה היתה שטוג'ו ינסה למנוע מלחמה ושהצבא ישמע לו. התאריך נקבע לנובמבר, ואם עד סוף נובמבר לא יתקדם שום דבר היפנים יתקפו ביום ראשון 7 בדצמבר 1941.
הכוונה היפנית היתה להודיע לאמריקאים לפני התקיפה אולם בגלל עיכוב בשגרירות היפנית ההודעה הועברה למשרד החוץ האמריקאי רק אחרי שהגל הראשון הסתיים. הדבר הכעיס מאוד את אדמירל ימאמוטו, מתכנן ההתקפה על פרל הארבור שטען שהמסמך חייב להיות מוכן ומוגש לאמריקאים לפני המתקפה או בזמן המתקפה. כאשר הגיעו הדיפלומטים היפנים למשרד החוץ סילקו אותם מהמדינה בזעם.
בעת המתקפה עצמה, היפ]נים גילו שהמטרה העיקרית של המתקפה בכלל לא היתה שם – שלוש נושאות המטוסים של הצי הפסיפי לא היו בנמל באותו בוקר. היפנים שלחו שש נושאות מטוסים להפציץ את פרל הארבור ותקפו בשני גלים. הרעיון היה לתת מכת פתע ולשתק את הצי האמריקאי לשנה עד שנה וחצי ובתקופה הזו הצי היפני יוכל לכבוש שטחים באוקיינוס במהירות הבזק. אחרי הכיבושים יוכלו היפנים להגיע למו"מ מול ארה"ב בעמדת כוח. היפנים בכלל לא תכננו לפלוש לשטח ארה"ב, מכיוון שהבינו כי יש להם אורך נשימה קצר ולא יוכלו להתמודד עם ארה"ב לאורך זמן.
המכה בפרל הארבור היתה הפתעה אסטרטגית ברמה של מבצע ברברוסה של גרמניה, מלחמת ששת הימים של ישראל והמתקפה ב9/11 של אלקאעידה. הסיבה להפתעה היתה היעדר מודיעין אמריקאי אמין על יפן, אחרי הכל אמריקאי מאוד בולט ביפן. ההולנדים דווקא עלו על זה שחסר נושאות מטוסים בנמל היו ההולנדים, אולם האמריקאים לא ייחסו חשיבות למידע הזה. לאמריקאים היתה קונספציה גזענית שליפנים כגזע פשוט אין את היכולת לבצע נחיתות והמראות טובות מנושאות מטוסים. גם ליפנים היתה קונספציה נגד החברה האמריקאית, בה ראו חברה רקובה, ומעשה היתה דמוניזציה הדדית. היו התרעות רבות למתקפות יפניות והדבר גרם לכך שהיתה התעלמות מההתרעות כבר (מקרה של זאב זאב).
האמריקאים אמנם התקינו תחנת רדאר על פרל הרבור אבל לא היה בתחנה טלפון בהתחלה. באותו בוקר החיילים המוצבים בתחנה זיהו את המטוסים היפנים בהתקרבם אולם החמ"ל אמר להם שמצפים להגעה של הרבה מטסוים מהיבשת והחיילים לא התייחסו לסימונים על הרדאר. ההתרעה האחרונה היתה מהגנרל מרשל עצמו שהתריע על המתקפה הקרובה ביותר, אולם הקשר בין היבשת להוואי היה פגום וניסו להעביר את ההתרעה באמצעות מברק, אולם עד שהמברק הגיע הפצצות כבר נפלו.
סיבה נוספת להפתעה היא יריבות בין הצי והצבא, שלא חלקו מידע אחד עם השני. האמריקאים הצליחו לפצח את הקוד היפני באמצעות מכונה שנקראה magic, אולצם החומר הגיע למעט מאוד אנשים, ולא בטוח שהקברניטים שאליהם החומר מיועד קראו בכלל את החומר. האמריקאים חשבו שהאמריקאים לא יעיזו לבצע תקיפה מכיוון שלא ייצא להם מזה שום דבר, ומעטים חשבו שתקיפה תהיה אקט של יאוש ושארה"ב לא משאירה ליפן ברירה. האלטרנטיבה לתקיפה עבור יפן היא השפלה נוראית וסיווג כמעצמה מסוג נחות. המנהיגות האמריקאית לא הכירו בכלל את אסיה, והאוריינטציה שלהם היתה אירופאית לחלוטין ועבורם הזירה הפאסיפית היתה משנית. מי שהיה לו קצת כסף היה נוסע לאירופה ולא לאסיה, ועל כן גם החברה האמריקאית כלל לא הכירה את אסיה. גם אחרי פרל הארבור ההחלטה האמריקאית היא למגר קודם את הנאצים והפשיסטים ("אירופה תחילה") והאסיה היתה בעדיפות שנייה. החיילים האמריקאים ישנו ביום ראשון בבוקר אחרי ליל בילויים במוצאי שבת, ועל כן לא היו מוכנים.