אפריקה בתקופה הקולוניאלית – פורטוגל

נוכחות פורטוגלית באזורים הללו קיימת הרבה זמן.

תחילת המרוץ הקולוניאלי אפשר לסמן באירוע של פרסום של ספר של ליוינסטון ב1857 (מיסיונרי טרוולס וריסרצרס בדרום אפריקה.) ליוינסטון מאשים את הפורטוגלים בסחר עבדים ובזה שהם מתערבבים עם האוכלוסיות המקומיות והופכים להיות חצי ברברים. מתחילה ביקורת בינלאומית מאוד גדולה כנגד פורטוגל על מה שהם עושים באזורים בהם הם נמצאים ובעקבות פרסום הספר נכנסים גורמים שונים (מיסיונרים) למושבות בשביל להגן על האוכלוסיות המקומיות ולבקר את הפורטוגלים (עד פרסום הספר היה פיקוח על החופים אך לא הייתה ביקורת חריפה על אופן הפעולה.) הפורטוגלים משמיצים את לוינסטון והם מפרסמים ספרים שסותרים את הטענות שהוא

מעלה בספר שלו. הביקורת החריפה הזו תגרור ניסיון ראשון של הפורטוגלים לשנות את המצב. יש הבחנה מאוד משמעותית בין הקולוניאליזם לפני 1881 ואחרי .1881 לפני הביקורת של ליוינסטון יש כאוס פוליטי גדול שבו העניין במושבות עצמם הוא מינימלי. איך פורטוגול, מדינה ענייה עם אוכלוסייה קטנה, הצליחה לקיים אימפריה קולוניאלית במשך תקופה כה ארוכה? אינרציה- המושבות נשארו כי הן היו שם ולאפאחד לא הייתה טענה כלפי אזורים אלו. כשמעצמות החלו להתעניין באזורים הללו הפורטוגלים מאבדים חלק גדול מהמושבות. מה שנשאר להם זה אזורים שהם חסרי משמעות אסטרטגית. כשתתחיל חשיבות אסטרטגית לאזורים הללו הם יילקחו מפורטוגל. מבחינת פורטוגל המרוץ נפתח בצורה די חיובית. בועידת ברלין משתנים הכללים שלפיהם למעצמה יש זכות על אזור שליטה. לפני הועדה הזכות ניתנה למעצמות ע"י זכות היסטורית- פורטוגל הייתה שם ולכן זה האזור שלה, הטיעון הזה תופס עד ועידת ברלין. כשפותחים את תעלת סואץ, מוזמביק מקבלת יתרון

אסטרטגי ולבריטים יש טענה על האזור הזה.

שלושה סכסוכים טריטוריאליים של פורטוגל עם בריטניה:

.1 אי קטן בשם בולמה, האי הכי קרוב לביסאו במערב אפריקה. הבריטים מנסים ליישב אותו כמה וכמה פעמים וכל פעם הם נוטשים אותו כי אין שם כלום. הם רוצים את האי הזה ב1860

ולספח אותו לסיירה לאון בטענה שהם רוצים למנוע את הסחר בעבדים (בעקבות הספר של ליוינסטון) שפורטוגל מבצעת שם. פורטוגל לא מוכנה לתת את האי הזה ומציעה לבריטים ללכת לבוררות. ב1869 הפורטוגלים מציעים עסקת חבילה: בוררות חיצונית ומה שיחליטו יחליטו. הבריטים מסכימים לבוררות וב1869 נשיא ארה"ב ליוליסס גרנט מחליט שהבעלות

תשאר אצל פורטוגל בגלל רקע היסטורי. .2 נמל לורנסו מרקש הופך להיות מאוד חשוב אחרי שפותחים את תעלת סואץ ב.1869 הבריטים מנסים ליישב את האזור כמה וכמה פעמים לפני פרוץ התעלה למרות הסכמים בין הפורטוגלים

לבריטים מ,1816 בסופו של דבר הסכסוך מתפתח ב,1860 ראש ממשלת פורטוגל מציע

לבריטים לעשות בוררות, הבריטים מסרבים בהתחלה ואז ב1869 משנים את דעתם. הפורטוגלים חותמים על הסכם של הכרה עם הרפובליקות הבוריות שאומר שהרפובליקות הבוריות מכירות בכך שלורנסו מרקש שייכת לפורטוגלים ומה שהפורטוגלים נותנים להם בתמורה זה יציאה של סחורות מהרפובליקות הבוריות דרך הנמל של לורנסו מרקש. זה פוגע

בבריטים ובריטניה מוכנה לערוך את הבוררות. עם לורנסו מרקש זה לקח קצת יותר זמן, הבוררות הייתה צריכה להיעשות ע"י נשיא צרפתי בשם מקמהון ונגררה הרבה זמן עד שהוא

החליט שאזור הנמל שייך לפורטוגלים ב24 ליולי .1869 מקמהון קיבל כיכר ובירה על שמו.

.3 הסכסוך בנוגע לשליטה באזור של נהר הקונגו. הבריטים דרשו שם סחר ושיט חופשי, הפורטוגלים טוענים זכות על שתי הגדות כי הם היו שם קודם. הפורטוגלים מנסים למרוח את

הדיונים הללו ואת המשא ומתן מול הבריטים שמתחיל ב,1878 ב1882 נכנסים גורמים אחרים:

הצרפתים ולאופולד הבלגי, בסופו של דבר הפורטוגלים פונים לביסמרק לכנס את ועדת ברלין. הועידה מתקיימת ב .1884-1885 בועידה פורטוגל חוטפת מכל כיוון, חוץ מכיוון אחד . נקבע בועידה שטענה של מעצמה על אזור מסויים מבוססת על היכולת להוכיח שליטה אפקטיבית באזור. דבר זה מבטל את הטענה ההיסטורית הפורטוגלית. תוך כדי הועידה משרד החוץ הפורטוגלי יוצא מהר לנסות לחתום על חוזים. במהלך המרוץ הקולוניאלי הפורטוגלים עושים הרבה רפורמות בגלל שהטענות שלהם כבר לא קבילות. 1885 יוצאים החוקרים הפורטוגלים לאזור וחותמים על הסכם עם ראש מערכת פוליטית מקומית שקוראים לה "נ-גויו," ההסכם

נקרא "סימולמבוקו." האימפריה הפורטוגלית באפריקה היא הרבה יותר גדולה משהייתה לפני הועדה אך הם עדיין

ראו בוועידה כהשפלה מכיוון שהם ציפו לצאת מהועדה עם יותר שליטה באזורים מסוימים.

באמצע שנות ה70 הפורטוגלים מקימים אגודה גאוגרפית. ב1876 קמה האגודה הגאוגרפית של ליסבון שמוציאה מסעות שמטרתן היא כביכול גאוגרפית אך בסופו של דבר המטרה היא

לקבוע עובדות בשטח. שלושה חברה: איוונץ, קפלו, אלכסנדר דה סרפה פינטו. שלושת החברה האלו יצאו ביחד למסע ב.1877 לאחר מכן הם יצאו בנפרד למסעות. פינטו הכניס את פורטוגל לברוך רציני

מאוד. הם יצאו ביחד והיו אמורים לעשות קוסט טו קוסט, בשלב מסויים פינטו ממשיך לבדו כדי

לסיים את מסע הקוסט טו קוסט.

אחרי ועידת ברלין הממשל הפורטוגלי משנה את ההתנהלות שלו. אם עד עכשיו (ועידת ברלין) הייתה לפורטוגלים טענה היסטורית לאחר הועידה הפורטוגלים צריכים לשנות את המדיניות שלהם כדי לעמוד בתנאים של ועידת ברלין. אחד הדברים שהם עושים זה להגיע לאזור של אנגולה לנהר הקונגו לקאבינדה (שמנותקת מאנגולה ע"י קונגו הבלגית) והם חותמים עם ראש

הקבוצה (מלך אנגויו) ב1885 על שליטה באזור. בקאבינדה יש מרבצים גדולים של נפט.