סופות בנגב

ישנם דוברים גם מצד האליטות- אמרו שיש ברחוב תופעות שליליות מאוד, וולגריות של אותה אנטישמיות פרועה שבעצם מכניסה אלמנט לא רצוי לפוליטיקה המתוקנת. היינריך פון טריישקה- היסטוריון בכיר, גרס שהאנטישמיות הפופוליסטית היא חלק מתופעה שלילית ואל ליהודים בגרמניה להתנהג כך שיעוררו את קנאתם של אותם אנשים בעייתים. בוא נתחכם לאנטישמיות הוולגרית שהיא איננה ראויה לממלכתיות הגרמנית אבל חלק ניכר מן האשמה בתופעה של אנטישמיות היא היהודים עצמם שמתנהגים לא בהתאם למעמדם האמיתי. היינריך גרץ (צבי גרץ)- חיבר את יצירת המופת "תולדות היהודים", גרץ יצא חוצץ נגד כל התיאוריה הזו שהיהודים הם אלו שגורמים לשנאה כלפיהם ואמר שהגרמנים נגועים מאז ימי הביניים ברצף של גילויי שנאת ישראל ולמרות הקורבנות והקיפוח היהודים מייצגים עדיין את התרבות האצילית שלהם מאז ומתמיד ומהווים לא חטיבה רוחנית חשובה בציביליזציה אלא גם חטיבה לאומית.

• באותה תקופה ממש, שנות ה90 יש גם באוסטריה צרפת הונגריה ומקומות נוספות תופעות דומות ומקבילות. פוליטיזציה של השאלה היהודית, ניצול האנטישמיות לטובת מפלגות פוליטיות- פרשת דרייפוס מפלגת את צרפת, בצד של אלו שהאשימו את דרייפוס וכלל הסיעה הליברלית יהודית אנטי נוצרית וצרפתית, אדוארד דרומאן,שילוב בין הדרישה להחזיר את עוצמת המשטר הצרפתי הקתולי מונרכי לטובת הצרפתים האמיתיים, למולם קמה סיעת נגדית נאמנות לערכי המהפכה הצרפתית

4. הפרעות ברוסיה בשנת 1881-1882 "סופות בנגב"

תקופה של פורענות אלימה מובהקת כלפי יהודים, כבר לא במרכז ומערב אירופה אלא במזרחה. מתרחש ברומניה וביתר שאת ברוסיה. התנקשות בחיי הקיסר אלכסנדר השני ע"י טרוריסטים מהפכנים, פרץ של כ-200 מהומות ברחבי דרום- מערב רוסיה נגד יהודים, אובדן בנפש היה בעשרות עיקר הנזק ברכוש. בשל הפרעות והשינוי במשטר, הקימו וועדת חקירה ממלכתית שישבה כמה חודשים והמסקנה שהיהודים אשמים ששונאים אותם ומתחילים להכניס בחזרה את אותן הרפורמות הליברליות. בין היתר יש כמה תגובות מצדם של היהודים- קמה מועצה ברוסיה בקרב היהודים הבכירים, דרישות לממשלה לא להחמיר את החוקים. לב פינסקר- כתב ב82 את ה"אוטו אמנציפציה", מייסדים ארגון חדש בשם "חיבת ציון".

התמורות בפוליטיקה היהודית- התהוות של זירה ציבורית חדשה

משנות ה70 למאה ה19 דרך 1905

הפוליטיזציה של השאלה היהודית

השאלה היהודית איננה יותר רק תרבותית, רוחנית ויש גם גורמי רקע חשובים-

• לאומיות כשאלה פוליטית שמתפתחת בעוצמה בשלהי המאה ה19, קריסת התפיסה הרב לאומית בקיסרות האוסטרו-הונגרית (אימפריה הבסבורגית), תנועות לאומיות של השחקנים האתניים בסביבת האימפריה. המגמה של הלאומיות מאוד משפיעה
• "גרמניזציה" של השטחים במזרח (פולין לשעבר, אזור הבלטי) ו"מלחמת תרבות" ברייך השני בגרמניה
• צרפת וצפון אפריקה: המשטר הקולוניאלי הצרפתי מעורר שסעים גם בארצות המגרב, גם בבית בצרפת, בא לידי ביטוי בפרשת דרייפוס
• בקיסרות הרוסית- הניכור הפוליטי של היהודית עקב הפסקת תקופת הרפורמות של אלכסנדר השני, הדרה של יהודים, מכסות מגבילות את מספר היהודים שמותר להם ללמוד, תעסוקות מסוימות בשירות המדינה. במקביל אחרי שנת 63', דיכוי מובהק מצד הכתר הרוסי סביב הלאומיות הפולנית.
• בכל הזירות יש אנטישמיות פוליטית שמהווה גורם בתקשורת ובחיי הציבור

מגמות מבפנים

ארוכות טווח

• עידן של הניסיון לאזרח את היהודים, לנרמל את המעמד במדינה כנתינים ואזרחים
• צמצום מוסדות הקהילה היהודית הפורמלית- המוסדות נשארו בתפקיד של פיקוח על שירותי הדת בלבד, מעבר למה שהמדינה מצמצמת מדובר גם בכך שהציבור היהודי הולך ומתפלג מבחינה דתית- החל מהחסידות לרפורמה וכו. סמכויות בית דין רבני בגדר צמצום מצד השלטון של הפרורגטיבות של הקהילה היהודית, אין היתר לנהל סכסוכים בינם לבין עצמם במסגרת בי"ד רבני, הסרת סנקציות כמו חרם
• הופעת שתדלנים מדגם חדש- מעמד אצולה, תקיפות פיננסית וציבורית, ליגה גבוהה יותר. בית רוטשילד המוסדות הרשמיים נחלשים, התפתחות של מנהיגים אישיים יחידי סגולה מתחיל להתחזק, אנשים שפועלים בשם עצמם, רואים עצמם כמופקדים על גורל היהודים אך אין אף אחד שדואג לבנות סביב למנהיגות האישית איזשהו מנגנון, גוף מעצב
• העיתונות היהודית החדשה: משנות ה40-50 של המאה ה19 יש התפשטות של עיתונות וכתבי עת למגזר היהודי בכל אזור בשפה שלו. מדובר ביצירת תרבות קריאה חדשה, עד אז יש במגזר היהודי ספרי קודש או ספרי עיון לאליטות, ספרות פופולרית כסוג רומנים וסיפורים וכאן מדובר על אקטואליה, לרוב העיתונים משקפים את המשברים- מופיעים בתקופת מלחמות או מיד אחריהם כדי שגם במגזר היהודי יוכלו לעקוב אחרי אירועים שמתרחשים. מכניסים כל מיני כתבות ואינפורמציה שמחדירה לתוך קהל הקוראים כל מיני מסרים מפופולריזציה של ממצאי המדע והרפואה ועד לשאלות של אנטישמיות, קופות צדקה, הופך לכלי תקשורת אפקטיבי מאוד. העיתונות גם יוצרת דעת קהל- העורכים והמו"לים הם דרג חדש של הנהגה, לקהל לא היה פעם תפקיד עצמאי לגיטימי בעיצוב וניהול ענייני היהודים, דעת הקהל כגורם עצמאי שפונה אל העם, העניין הזה מחלחל מהקונטקסט של מודרניזציה של החיים הציבוריים גם למגזר היהודי בארצות השונות, העיתונות היא צינור שדרכו המושג הזה מופנם. שופר לביקורת פנימית