- ייסוד אגודות וארגונים בלתי תלויים בממסד הדתי: דומה למקרה של האליאנס
"ממסד" יהודי ציבורי חדש
- חברת כי"ח, פריז, 1860 אנשים שבאו משולי הממסד היהודי ויצרו ממסד חדש
- חברת מפיצי השכלה, 1863, סנט פטרסבורג בראשות הברון גינצבורג
- האגודה האנגלו-יהודית, 1871, לונדון מעין מועדון מנהיגים שנמצאים עם רגל אחת במוסדות הפורמליים של הקהילה
- הוועד היהודי- אמריקני, 1906, ניו יורק
- 1893 בעיצומו של גל האנטישמיות הפוליטית החדשה, ייסוד בגרמניה של אגדות יהודי גרמניה: "האגודה המרכזית למען אזרחי גרמניה בני הדת היהודית" לשם שמירה קולקטיבית על מעמדם של היהודים
דרג חדש של הנהגה ציבורית, לא השתמשו בביטוי פוליטי כי זה היה נגד כל הגישה- להעצים את האפקטיביות של הציבור היהודי דרך מנהיגים יחידי סגולה, להביע דעה ולרתום מתי שצריך את המשאבים של הקהילה היהודית
נוטלים לעצמם מעין אחריות יהודית ציבורית
ברקע: הפנמת גודל האתגר- הגירה המונית כבעיה כלל יהודית אל ארצות המערב וארה"ב בפרט. היקף ההגירה היווה אתגר לממסד היהודי, נעמדו מול תופעה ספונטנית אדירה
המרד נגד ה"נגידים"
אנשי רוח מדרג משני או שלישי שבעצם אחרי 1881 הם נרתמו לנהל איזשהו מאבק פנים יהודי כנגד ההנהגה היהודית הציבורית, הנגידים אינם עושים דבר ולכן נצטרך להתגייס למבצע פוליטי ציבורי. לילנבלום ופינסקר נבחרים לעמוד בראש "חיבת ציון" ב82', התכנסות בקטוביץ ברומניה.
לילנבלום בא מרקע חרדי, יצא בשאלה, בשנות ה70 ניסה לקדם סוג של תנועה רפורמית תיקונים בדת ליברליזציה ומודרניזציה, עובר למעגלי הסוציאליזם המהפכני רוסי ובסוף מגיע לחיבת ציון למען העלייה וההתיישבות למען ארץ ישראל.
פינסקר גדל בבית של משכילים, רכש השכלה גבוהה כרופא, שירת בצבא הרוסי, עבר מאמנציפציה סלקטיבית להנהגת חובבי ציון בצל מאורעות תרמ"א- תרמ"ב והתפשטות ה"יודיאופוביה"
המחלוקת: אופי מעורב של אורתודוכסים וחילונים, נכנסים לסכסוכים פנימיים בין הפלגים.
- חיבת ציון ודרכה אל יישוב ארץ ישראל: המושבות או בניית תשתית של "מרכז רוחני" מבית מדרשו של אחד העם? החייאת השפה העברית, תרבות חדשה, להציע סוג של תנועה לאומית שבונה עצמה בשלב הישיבה בחוץ לארץ.
- תחיית הלשון העברית וה"תרבות" או שמירה על הדת?
- אנשי ההתיישבות חתרו לפשרה בנושא הדתי
המשך המרד של ה"צעירים" נגד ה"נגידים"
הרצל, זנגוויל, נורדאו, ז'בוטינסקי
- אינטלקטואלים מעורים היטב בתרבות אירופה הקוסמופוליטית של "סוף המאה"
- ה"חזרה לעצמם": תבנית רעיונית ופתרון אישי ל"תועים בדרכי החיים"
- ההתנגדות הנמרצת כלפיהם מקרב הממסד היהודי ובכללו הרבנים הבכירים
- קונגרס באזל 1897
נתקלים בהתנגדות רבה
ברירה אחרת: ברית עם הפועלים ולידת השמאל היהודי
אנשי שמאל בגולה כגון אהרון ליברמן מטיפים להצטרפותם של היהודים לשורות המאבק- שם העיתון היהודי הסוציאליסטי הראשון "האמת"
במקביל, נוצרת באנגליה ובארה"ב תנועת עבודה יהודית בתנאי התארגנות דמוקרטית, התחלת התעמולה ההמונית ביידיש
ברוסיה ופולין בעלי מלאכה ופועלים יהודים מתארגנים בוועדי עובדים ומקיימים שביתות
מהפכנים יהודים ברוסיה "מגלים" את הפועלים
ייסוד ה"בונד" 1897- המפלגה הסוציאליסטית היהודית
הבונד בין מהפכנות אינטרנציונליסטית למגזריות יהודית
- מלחמת המעמדות ברחוב היהודי: שלילת הנאמנות ליהודים בני המעמד הבורגני, בעלי השקפות דתיות ובעלי דעות ציוניות- לאומיות
- המאבק החיצוני לייצוג הולם (אוטונומי) למגזר היהודי הפועלי בשורות המהפכנות הכלל רוסית, פלייחנוב מגנה אותם "ציונים שסובלים ממחלת הים"
- גילוי עוצמת העממיות היהודית הגלומה בשפת היידיש ואימוץ תורת האוטונומיה
גרסת האוטונומיסטים: אוטונומיה שמדברת על אוטונומיה תרבותית של כל קבוצה, הבונד אימץ חלקית את הגישה הזו.
רעיון שצץ בקרב הסוציאליסטים באוסטריה , מדינת כל אזרחיה, כל קבוצה לשונית תרבותית תהנה מאוטונומיה תרבותית- מערכת חינוך, תיאטרון, עיתונות, כל החיים הפנימיים יהיו בניהול עצמם באופן שוויוני ופלורליסטי. לא לפרק את המסגרת הממלכתית
אם היהודים שואפים להתלכד סביב תרבות לאומית ומורשת זה יהיה לא על בסיס טריטוריה וריבונות אלא על בסיס אוטונומיה לנהל לבד את ענייניהם הפנימיים רוחניים בשם הכלל היהודי. חזון של אוטונומיה לא ריבונית
מלחמת העולם והשלכותיה (1914-1918)
1908: מהפכת התורכים הצעירים. קצינים בכירים בצבא תופסים את השלטון, בין היתר משנה מבחינת המעמד של המיעוטים- יהודים, יוונים, ארמנים וכו'. בין התורכים הצעירים היו גם כמה דמויות מקהילה היהודית בעיקר מסלוניקי (הגדולה ביותר באימפריה העותמנית).
עמנואל קרסו- פעיל בבונים החופשיים, איש פרלמנט. מבכירי התורכים הצעירים איש סלוניקי
מרסל שמואל רפאל כהן- מסלוניקי, דגל בכל שכל נתיני המדינה התורכית כולל המיעוטים צריכים לעבור סוג של הלאמה (פאן תורכיזם).