התמונה משתנה בכהונה השנייה של טרומן (שהתחילה ב-48'(. מזכיר המדינה שלו היה דין אצ'יסון והוא הגיע למסקנה שאפשר לסיים את הכיבוש, התחיל לקדם את המהלך וקיבל הכמה של מרבית המטה הכללי. החוכמה של טרומן היתה בבחירה של מי שינהל את המו"מ עם היפנים, כאשר בחר את דון פוסטר דאלאס, לימים מזכיר המדינה של בממשל איזנהאואר, שהיה רפובליקאי. הוא התחיל לנדוד בין ארה"ב ליפן והעביר מסרים בין המדינות.
ביוני 50' פרצה מלחמת קוריאה, ודאלאס היה באותה עת בטוקיו והתייעץ עם מקארתור. מקארתור טען כי יש לבלום את צפ"ק אולם יש לסיים מהר את העניין היפני. מקארתור עצמו עמד בראש הכוחות של האו"ם (למעשה הרוב המוחלט היה אמריקאי), והוביל את הנחיתה הצבאית והצליח להדוף את כוחות הצפון עד נהר היאלו, הגבול עם סין. בשלב הזה הסינים העבירו מסר לאמריקאים שלא יעברו את הנהר אחרת סין תאלץ להתערב, אך מקארתור מתעלם וסין מתחילה לשלוח חיילים. בסופו של דבר הסינים מתחילים להדוף את האמריקאים ולהשפיל אותם. מקארתור נפגש עם טרומן באי ווייק, וביקש ממנו רשות להשתמש בנשק גרעיני טקטי, אולם טרומן סירב בתוקף והודיע על מלחמה מוגבלת. מקארתור התרתח והתחיל להשמיץ את החלטות השלטון בפני גורמים שונים. בסופו של דבר ההצהרות שלו הובילו להדחתו והחזרתו לארה"ב.
באפריל 51' התאספו כ-3.5 מליון יפנים להיפרד מה"שוגון" שלהם. כאשר חזר לארה"ב קיים מסע ניצחון ב-12 ערים ובשימוע שלו בקונגרס נאם נאום מזהיר אותו סיים במילים "חיילים זקנים לא מתים, הם מתפוגגים", וזה אכן מה שקרה לו. בשנות ה-50 הוא פנה לסקטור הפרטי בתפקידים ייצוגיים ולא בלט המיוחד, אך הוא הפך גם לגיבור לאומי. כאשר קנדי מונה לנשיאות הוא הזמין אותו לבית הלבן וב-64' הוא מת. היפנים עד היום מעריצים אותו.
מה נשאר מהשינויים
החל מ-48' חלק מהשינויים בוטלו, בעיקר במשטרה ובכלכלה – משרד הפנים התחיל להיות משמעותי יותר והתאגידים הגדולים חזרו. אם זאת, מרבית השינויים נשארו. ב-55' הכלכלה היפנית חזרה למימדים של לפני המלחמה וב-64' היא כבר הכלכלה השנייה בגודלה בעולם. ההצלחה הזו נובעת מהאופי היפני החרוץ והצייתן, אולם גם מ"דוקטרינת יושידה" שאמרה כי יפן נעיסתה בעבר להיות מעצמה צבאית ללא הצלחה וכעת היא צריכה לנסות להיות מעצמה כלכלית. אחת ההשפעות הכלכליות של המלחמה היתה החזרתם של מיליוני חיילים מארצות הכיבוש, דבר שהביא כחמישה מליון אנשים עם ניסיון בניהול. השפעה נוספת היא הצורך לבנות את כל התעשייה מחדש, דבר שמאפשר ליפנים להכניס טכנולוגיות חדשות וגם מספק תעסוקה למיליוני אנשים.
הכיבוש הביא גם לפרץ של יצירתיות תרבותית, בקולנוע, בספרות ובאמנות, ויפן למעשה הפכה למעצמה גם בתחום התרבות.
השאלה התיאולוגית תעסיק אותנו מעט- נעסוק יותר בדימויים, נק' מבט, והסיפור הנוצרי. הבשורה על פי מתי היא הבשורה הארוכה והמפורטת ביותר, ואליה גם מתייחסים מרבית מהסרטים.
ב- 28 בדצמבר 1895 היא נקודת הלידה של הקולנוע- כשהאחים לומייר הקרינו לראשונה בפריז לציבור שקנה כרטיסים את קטעי הסרטים הראשונים שהם צילמו. אלו היו קטעים בני דקה ללא צליל, אבל זו הייתה מהפכה אדירה עבור האנושות. היכולת לראות הנצחה של תנועה הייתה מהפכנית ויש תיאורים של אנשים שברחו מהתמונה של הרכבת שהוקרנה על המסך כי הם היו בטוחים שהיא תיכנס לאולם. ב-1898 נעשה הסרט הראשון על ישוע. הסרט המוקדם ביותר שנראה הוא מ-1905, אבל זה עניין שמלווה את העיין הקולנועי מראשיתו. מאז ועד היום נעשו עשרות סרטים על ישוע ובני דמותו.
כחלק מהקורס נעסוק בלמה, ומהם הקשיים שבעיסוק הזה. אבל כדי לעשות זאת יש להבין מי היה ישוע. נחזור לסיפור גן העדן ולרגע שבו אדם וחווה אוכלים מעץ הדעת. מאותו רגע תולדות האנושות משתנים לבלי הכר. גורלה של האנושות יורד לטמיון וכל מה שהיה אמור להיות ברגע הבריאה הראשונית מתקלקל. זה רגע שהנצרות מכנה אותו "הנפילה", וזה רעיון מרכזי בנצרות. האדם היה ביחסי הרמוניה בינו לבין עצמו ועם האל. רגע הנפילה שבר את אותה הרמוניה ובעיקר הביא לנתק בין האדם ובין האל.
ישו מתגשם בבשר, הופך לאדם כדי שמותו ביסורים על הצלב יכפר על חטאי האנושות או לפחות יתן אופציה לכפרה וייתן לאנושות (או לחלקה) לחזור למצבה טרם הנפילה. זו תפיסה מורכבת- לאלוהות יש 3 חלקים ורק חלק אחד- שמכונה הבן- מתגשם בבשר ונולד כאדם, שמקבל את השם ישוע. הוא נולד למרים, דמות שתעסיק אותנו לא מעט. היא נערה יהודיה מנצרת שנבחרת ע"י האל להיות הכלי האנושי בהתגשמות האל. ישוע נולד בבית לחם, גדל בנצרת ומת בירושלים. זו הגיאוגרפיה שתעסיק אותנו. האירוע הדרמטי ביותר בחייו הוא מותו- הוא אדם שנולד כדי למות בייסורים- הוא קורבן שמוקרב למען האנושות כדי לכפר על חטאיה ולחולל שינוי. בקולנוע נראה שהגאולה מגיעה בעקבות שינוי דרמטי שמתחולל ונעסוק גם בדימוי של הקורבן רבות.