שאלת המחקר שמובילה את השיעור היא איך אנשים רציונליים ושפויים דירדרו את המדינה שלהם למלחמה שמרביתם ידעו שאין להם סיכוי לנצח בה. נבדוק את הכוחות הפועלים בזירה ואת הכוחות הפנימיים ביפן שהובילו להחלטה.
יפן היא מדינת איים ששוכנת לצד יבשת גדולה, ועד היום הם לא החליטו אם הם שייכים ליבשת או לא. בכך הם דומים למדינות אחרות כמו בריטניה, שלא החליטה אם היא חלק מאירופה, וישראל, שלא ממש שייכת לאזור שלה. אפיון נוסף של יפן הוא מחסור במשאבים טבעיים כמו נפט גז, וכדו', ועל כן היא תלויה בייבוא של מוצרי גלם, שאותם היא הופכת למוצרים מוגמרים. כתוצאה מכך הכלכלה שלהם מבוססת על סחר חופשי ונטול מגבלות. הדוקטרינה האזרחית שלהם מתבטאת בטקטיקה הצבאית, אין להם טווח נשימה ארוך במלחמה ועל כן הם נקטו בטקטיקה של מכות פתע בשטח האויב פעם אחר פעם ובאופן כללי נטו לא להילחם בזירה הביתית. הטקטיקה שלהם מבוססת על הנחתת המכה הראשונה וביום המלחמה כמה שיותר מהר. מלחמת רוסיה יפן (1904) גרמה ליפן להבין שיפן לא יכולה להחזיק מעמד לאורך זמן במלחמה. המלחמה מול רוסיה היא קריטית להבנת יפן במלחמת העולם השנייה, מכיוון ששדרת הפיקוד הצבאית של יפן במלחמה העולם השנייה התחילה את דרכה במלחמת יפן-רוסיה.
ההיסטוריה היפנית היא היסטוריה רצופה נטולת כיבושים זרים, מלבד שני ניסיונות פלישה מצד המונגולים במאה ה-14. לטענת היפנים גם השושלת הקיסרית היא שושלת רצופה לאורך 2700 שנה. עד 1945 ההנחה בבסיס מערכת החינוך, הצבא והשלטון היא שהיפנים הם גזע עליון ועל כן מותר להם לעשות דברים שלאחרים אסור.
מאפיין נוסף של השלטון היפני הוא קבלת החלטות בקונצנזוס, מתוך שאיפה להביא לכך שלא יהיה צד מפסיד בקבלת החלטה.
עוד מאפיין חשוב הוא המעמד המיוחד של הלוחמים בחברה היפנית וההילה הגדולה של המלחמה. מבחינת היפנים בתחילת המאה ה-20 המלחמה היא לא דבר שלילי אלא דבר מזכך ומטהר שמקדם את האינטרסים של האומה. אחרי מלחמת העולם השנייה הגישה הזו מתהפכת. מ-1890 (קבלת חוקת מייג'י) הצבא והצי היו תחת מרות ישירה של הקיסר, דבר שהעניק להם מעמד מיוחד. מאפיין נוסף של הצבא היפני הוא המעמד המיוחד של הקצינים בדרג הבינוני (ברמת רבי סרן עד אלופי משנה). קצינים אלו היו אחראיים על איסוף החומר ועיבודו, והם אלו שקובעים מה המפקדים העליונים יראו לפניהם.
לאחר מלחמת העולם הראשונה
יפן יצאה ממלחמת העולם הראשונה כאחת המעצמות החזקות בעולם, יחד עם ארה"ב, בריטניה, צרפת ואיטליה. במהלך המלחמה יפן פלשה לסין בחצי האי שנדונג, במאמץ להשיג השפעה על קוריאה, שמפאת הקרבה הגיאוגרפית ליפן, היא מהווה החצר האחורית. ב-1905 יפן השתלטה על קוריאה בפועל וב-1910 היא סיפחה את קוריאה באופן רשמי ושינתה את שמה. טאיוואן היתה חלק מיפן מאז מלחמת סין-יפן הראשונה ב-1895. כלומר לאחר מלחמת העולם הראשונה יפן השתלטה על הקצוות של יבשת אסיה.
במהלך מלחמת העולם הראשונה נחתמו הסכמים בין בעלות הברית שקבעו מי יקבל מה אחרי המלחמה, לדוגמא הסכמי סייקס-פיקו והסכם לונדון. יפן הרגישה שהיא שותפה בכירה למעצמות המערב בהסכמי חלוקת השלל לאחר המלחמה. יפן גם יצאה מהמלחמה במצב כלכלי משופר מכיוון שהמלחמה לא התנהלה בשטחה, ומכיוון שהיא כמעט לא השתתפה בלחימה עצמה.
המהלומה הראשונה ליפן אחרי המלחמה התקבלה דווקא בועידת השלום שלאחר המלחמה בורסאי – בעוד בריטניה וצרפת רצו להרחיב את האימפריות שלהם, ארה"ב התנגדה להמשך האימפריאליזם ועל כן נשיאה וודרו ווילסון, התווה את מסמך 14 הנקודות שכלל בתוכו גם את הזכות להגדרה עצמית של עמים. אחד הפתרונות לנושא הטריטוריאלי נהגה על ידי נשיא דרום-אפריקה – יצירת מערך שנקרא מנדטים (שטחי נאמנות), כלומר שטחים ששייכים באופן תיאורטי לחבר העמים שמעניקים את הזכות לשלוט על האזורים האלו למדינות מסוימות. במזה"ת השטחים התחלקו בעיקר בין צרפת ואנגליה, ובמזרח הרחוק בעיקר ליפנים ומעט לאמריקאים ולבריטים. המנדטים באוקיאנוס השקט היו מסוג ג', כלומר שליטה כמעט מוחלטת של המעצמות על השטח. אולם מתוך כל זה, יפן לא קיבלה מנדט על שנדונג, שהוחזר לסין.
מכה נוספת ליפנים היתה כאשר הדרישה לשוויון העמים נדחתה על ידי המעצמות האירופאיות, שדאגו מהגירה אליהם על ידי עמים "נחותים". היפנים, שראו עצמם כגזע עליון, חשו בעקבות הדחייה עלבון צורב על כך שלא מקבלים אותם אפילו כשווים. על כן, היפנים יצאו מועידת השלום בהרגשה שהם לא מתקבלות כחברה שווה בקרב המעצמות. נוסף על כך, יפן הרגישה שמעצמות המערב לא נותנות לה את השליטה שמגיעה לה על השטחים שקיבלה. קונויה פומימארו, נסיך ממשפחת פוג'יווארה ואח"כ ראש ממשלת יפן, הביע זאת באיגרת ששלח מהועידה שבה אמר כי המעצמות המערביות לא רואות בהם חברות שוות.