זכרון (או מיתוס) הגדולה וטראומת ההשפלה

רוב הניתוחים של מערכת היחסים בין סין לארה"ב היא שההיבטים התרבותיים בהחלט משחקים תפקיד. זו התפיסה הבסיסית של הגיש הקונסטרוקטיביסטית – תפיסתה הבסיסית היא שסוגיות של זהות בהחלט משחקות תפקיד – מה שנקרא הבנייה.

בקצרה, אין ספק שבמקרה שבמערכת היחסים הזאת הזיכרון ההיסטורי מאוד משנה.

נראה כמה דוגמאות לכך – סין, הייתה מנקודת המבט של המערב, התגלמות השונה והאחר. פירושו של דבר, בסקירה היסטורית פשטנית:

בימי הביניים, כאשר באירופה עוד לא היו מדינות – מארקו פולו מסייר בסין במאה ה-13, יושב בכלא האמריקאי (/איטלקי) וכותב בו ספר – מפאר ומהלל את מה שראה בסין. שכן, מנקודת מבטו, ערי המדינה האיטלקיות משם הגיע, לפאר שהוא חזה וחווה בסין – אין ספק שסין עליונה מביחנה תרבותית.

תפיסה זו החזיקה גם במאה ה-18 –אנשי השכלה כמו וולטר ורוסו החשיבו את הסינים כהתגלמות של שלטון נאור. למה? שיטת השלטון הסינית המסורתית הייתה שלטון של משכילים. כדי להיות פקיד בסין, הייתה צריך לעבור שורה ומשוחה גבוהה של מבחנים בטקסטים סיניים קלאסיים. מנקודת מבט של ההשכלה הצרפתית, אפשר להבין את זה כהתגלמות האליטה ששולטת.

מאמצע המאה ה-19, הסינים נכנסו לתוך קטגוריה אחרת לחלוטין, ואף הפוכה – סין ההתגלמות של העריצות המזרחית, המושחת, המנוונת שאין לה תקנה.

כיום, אנחנו יכולים לראות מצד אחד חשש מהסכנה הצהובה, ומצד שני הסינים מנסים להוציא את הבשורה הסינית התרבותית לרחבי העולם – הסינים, על ידי מכון קונפוציוס, מנסים להקרין במונחים בינלאומיים עוצמה רכה ולשמש דגל למדינות אחרות.

המסורת ביחסי חוץ והשפעתה על ההווה

1. מורשת העבר משפיעה על אוריינטציה, לא טקטיקות.– נתחיל מכמה מוסכמות בסיסיות – זיכרון העבר משפיע על אוריינטציות, והרבה פחות על טקטיקות ומה אתה עושה בזמנים נתונים.
2. מורשת/זיכרון העבר בא לידי ביטוי בעיקר בעתות לחץ ("ללמד האמריקנים לקח במיצרים")– משבר הוא כאשר יש סוגיות מכריעות ולחץ זמן לקבל החלטה בנוגע אליהן. בתנאים כאלו, כאשר אתה פועל באופן אינסטינקטיבי, זיכרון ההיסטוריה מאוד משפיע/מותבע בך איכשהו.
3. מדוע חשובה המסורת? רצופה, ייחודית, כמעט אטומה להשפעות, תהליך ההתפוררות חפף שנות העצוב של מנהיגי "הדור הראשון" – הקומוניסטים שוללים מרכיבים רבים בסדר המסורתי הסיני, אולם מבקשים לגייס הגישות החדשות למטרה ששורשיה בעבר הרחוק.

• מאפייני האוריינטציה של "דור מפנה-המאה" במדיניות חוץ:

במקרה של סין, הזיכרון ההיסטורי מאוד משמעותי – זיכרון הגדולה והחוויה הטראומטית של ההשפלה, מכיוון שחווית ההשפלה הייתה חופפת לתקופת העיצוב של המנהיגים הסיניים. אם ניקח את מאו ואלו שצמחו איתו, כאשר הם גדלו ב1949 בערך, היה השפלה נוראית של סין שאנחנו תכף נמקד אותה. ההשפלה הזאת הייתה חריפה במיוחד מכיוון שההנהגה הסינית זכרה את הגדולה –המצאת המצפן ואבק השריפה, בעצם התסכלות על העבר כשיא ההתפתחות האנושית.

זכרון (או מיתוס) הגדולה וטראומת ההשפלה

1. ראשית, "זכרון הגדולה":

• חתושת עליונות תרבותית – סינוצנטריות החובקת את כל העולם המוכר (אם כי ניתן לנוע בתוך ההיררכיה) – התפיסההסיניתהבסיסיתבמדיניותחוץהייתהמבוססתעלתחושתעליונותתרבותית, תחושהשאומרתשאנחנונמצאיםבמוקדהעולםהמוכר – ואנחנויכוליםלעשותהיררכיהביןהמדינותהשונותמסביבנומבחינתקירבתםהתרבותיתאלינו – ככלשהםיותרדומיםלנו, כךהםיותרקרוביםאלינובהיררכיה.
• פטרנליזם בלתי שוויוני כלפי מדינות אחרות (הנחת היסוד – עליונות תרבותית סינית) (שיטת המס – נטייה למסד ולאתר כללים ביחסים עם מדינות אחרות) (סין כ"אור לגויים" – תסביך עליונות כלפי שכנות – וייטנאם, יפן)

המדיניות הסינית פעלה לפי שיטת המס – נציגים ממדינות אחרות – מגיעים לחצר הקיסר, נותנים לו תשורות, קורעים על ברכיהם (בטקס מסוים בו נוגעים עם המצח ברצפה 9 פעמים) וכל מערכת היחסים היא בלתי שיווינית במהותה. התוצאה של כך היא תסביך עליונות מאוד קשה של הסינים מול השכנות שלהם. אם למשל, לאורך ההיסטוריה היפנים העתיקו מהסינים (למשל את הכתב או היבטים תרבותיים אחרים), פתאום היפנים הרבה יותר חזקים מהסינים ומנצחים אותם במלחמות, ואף כובשים חלקים מסין – מנקודת מבט סינית, אין השפלה יותר גרועה מזה.