השיח של התקופה ע"י יהודים ונוצרים

אמונים על החוקים וההתנהגות לטובתנו ולטובת הסובבים, לא מצווים להאמין בדברים מעל התבונה והשכל האנושי. מבסס מעמד ליהדות כדת שכלתנית תבונתית, נאורה מעל ומעבר לנצרות.

שולח חיצי ביקורת לקהילה היהודים- אם טוענים לחופש דת, פולחן, מצפון, חייבים לעשות את זה בתוך תוכנו. לא צריך שיהיה לקהילה כוח החרם לפרנסים ולראשי הקהילות. גם בדברים מאוד ספציפיים פונים אליו כהוגה בשאלות של אותה תקופה, לדוגמא קבורה ומיתה, מצבי קומה ומוות קליני. עלו דרך המדע הרפואי דאז- היהודים ממהרים לקבור את המתים בו ביום, מה שאולי משאיר איזשהו ספק שחלק מהמקרים הם קבורה בחיים, אדם שעשוי לחזור להכרה. כדי למנוע את המצבים, המדע הרי מתקדם, כדאי לנהוג בצורה של הלנת המת לתקופה קצרה. מקפיד באורח חייו הדתי אבל משאיר פתח לרפורמות, בגלל זה זכור כנושא הדגל של ההשכלה היהודית הברלינאית

 

השיח של התקופה ע"י יהודים ונוצרים

 

יהודים בעתות מהפכה, מלחמה וכיבוש

אמריקה, צרפת, פולין- רוסיה, גרמניה ואלג'יריה 1776-1830

 

מה לא ראינו בכתבי הזכויות?

אזרחות- מושג שלא קיים, יגיע בעקבות המהפכה הצרפתית. מזמין התייחסות לכך יש לאזרחים תפקיד אזרחי מדיני, חובות כמו גיוס חובה, חינוך חובה

הזכויות שניתנות הן די תכליתיות, אין מסד קונספטואלי של זכויות האדם

שלטון- שלב טרום פרלמנט

אין זכות להביע דעה, להטיל הצבעה, עבודה של ממוני ונציגי ציבור. אין בהיעדר יהודים משהו חריג במיוחד

לאום- במסמכים היו ענייני שלטון תקין, מחשבה מדינתית מה זה בעצם מנהל תקין במרחב הציבורי, משקי, ערכאות של שיפוט ואכיפת חוק, מיסוי. לא נאמרת המילה "לאום", קישור ישיר בין השלטון של המאה ה-18 שחותר לאיזושהי רפורמה ברוב המודרנה דאז מבלי שיהיה קשור לעניין זהות הלאום.

במקומות כמו באוסטריה אין קשר בין המדינה ללאום. המדינה היא ישות לשלטון נכון עלי אדמות, בעל אסמכתא מימי קדם, אמור לשקף את השלטון הנכון בשמיים. המלך/השליט מוקפד על שמירת הסדר, יישום עלי אדמות של משהו נכון מבחינה טבעית ועל טבעית

במסמכי כתבי הזכויות אם יש אפליה כלשהי זה מתוך מו"מ חוקתי של המקום, בורגנים של אותה תקופה שלא אהבו שיבואו הרבה יהודים להתחרות איתם במשק. באופן עקרוני לשלטון לא ממש אכפת מהזהות הלאומית של מי ומי בין הנתינים של השלטון

היתרון הוא בכך שמתייחס לנתין כנתין, אמור להביא תועלת למדינה ולא כמייצג קולקטיב לאומי.

 

מרד המתיישבים הצפון אמריקאים בכתר האנגלי (המהפכה האמריקאית)

תהליך של 30 שנה בערך, תסיסה הולכת ומחריפה בתוך המושבות הבריטיות, טרוניות כלפי הכתר והשרירות של המשטר הבריטי כלפי המתנחלים בשטחים האלו. ראשית שנות ה-70 של המאה ה-18, אלמנט מתמרד, רואה עצמו כלא נהנה מספיק ממעמד חופשי, פרוץ המהפכה ב1776.

4 קהילות יהודיות עיקריות, כ-2500 נפשות. רובם מרוכזים בניופורט, ניו יורק, פילדלפיה, צ'רלסטון. אנוסים לשעבר, רקע יהודי פורטוגזי. חלק מרשתות מסחר בינ"ל, טרנס ימיות. תוך כדי התהוות משק פנים יבשתי, ניו יורק ופילדלפיה הפכו למקומות שמשק פנים יבשתי מתרכז ועובר דרך ערי הנמל שהפכו למרכזי העצבים של המשק הקולוניאלי.

לקהילות האלו יש חשיבות, בעלות אופי מודרני , חיים וולנטרים (סרנה)

    1. במרבית המקומות בעולם אין ליהודים ברירה אלא להיות חלק מן המנגנון הקהילתי שלהם תקנית וחוקתית.

הרעיון של אזרחות טרם התבשל. דווקא במושבות הבריטיות בשל הרצון גם של השלטון האימפראלי לעודד אנשים לבוא ולהתיישב שם, נתנו היתרים שלא ניתנו בעולם הישן. הביא לכך שהסתובבו שם בני דתות שונות ומשונות, לא לכולם היה מעמד. ריכוזי אוכלוסייה מעורבת מאוד מבחינת מוצא, שפה ודת. חברה הטרוגנית תחת הכתר הבריטי, פריבלגיות בחוק של קניין ורכישת קרקעות, עצמאות שלא היו בעולם הישן. לא היו חלק מהאצולה הבריטית

הגיעו גם כמה יהודים אשכנזים והלכו לבי"כ ספרדי, יהדות וולנטרית, לא משתווה עם מצבם של רוב יהודי העולם דאז. אין גוף שמכתיב להם להיות מסופחים, נתונים למרות הקהילה היהודית, עושים זאת מתוך רצון וולנטרי, משקיעים את המינימום שדרוש לקיים את הקהילות שלהם.

בין קהילה לקהילה לא היו קשרי גומלין ארגוניים- די בשונה למצב של מרבית היהודים בעולם. בעיקר כשמדובר בקהילות גדולות הם שלטו בקהילות הקטנות יותר בסביבתם, היו חולייה בשלטון פנים יהודי/ שלטון שמעליהם.

אמריקה הבריטית- לכל קהילה הייתה בית כנסת אחת, לכל אחת זכות קיום עצמאית לחלוטין, בלי זיקה לקהילות הנוספות. מיקסום של הוולנטריזם, סביבה ברירתית. נימה של עצמאות ואינדיבידואליזם

שתפו פוסט זה
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

ליצירת קשר מוזמנים להשאיר פרטים