השאלה מיהו ישוע

השאלה מיהו ישוע בתפיסה הנוצרית הנענית בתשובה מובהקת וברורה. בהחלטות ועידת חלקדון מוצהר שישוע הוא אדם, בן האלוהים והמשיח. בהחלטה זו מוצגת לפנינו דמות של מישהו שהוא בו זמנית כל כולו אדם –הוא אנושי לחלוטין כמו כל אחד מאיתנו למעט דבר מאוד מרכזי- החטא. בעוד שכולנו נולדנו בעודנו נושאים עלינו את החטא הקדמון, הוא מלכתחילה נולד ללא החטא. מאז המאה ה-19 מקובל שגם אימו, מרים, נולדה בלי החטא. הרעיון אומר שמאחר ולמלכתחילה האל ייעד אותה להיות בנו, הוא יצר אותה מלכתחילה ללא חטא. יחד עם זה שישוע נחשב לאדם- הוא אל. הוא לא אדם עם תכונות אלוהיות או אל עם תכונות אנושיות, אלא גם זה וגם זה. אפשר לחשוב איך משהו שיוצר קושי תיאולוגי ייצר גם קושי בייצוג הקולנועי.

ישוע הוא גיבור התרבות החשוב, המרכזי והמשפיע ביותר במערב. אין כמעט גיבור תרבותי במערב שאין בו כמה מאפיינים שלו.  אחד הדברים המאפיינים אותו הוא שהוא דמות שדבקים בה המון דימויים- כל דור מוצא את הישוע שלו, כל קבוצה את הישוע שלה. יש כאן רב גוניות בייצוג הדמות שלו. יש ספר של ירוסלב פליקן (Pelikan)- שנקרא Jesus through the centuries שמראה איך כל דור מוצא את הישוע שלו.

אחד הדימויים המוקדמים והמרכזיים ביותר הוא הדימוי של ישוע כרועה. המוטיב של ישוע כרועה הוא מויטב כפול כי מצד אחד יש לזה אלמנט של מנהיגות- לוקח אחריו, מוביל הביתה למקום הנכון, קישור לדמויות של משה ודוד המלך (דמויות מנהיגות ומכוננות). מצד שני- ישוע מוגדר כשה האלוהים שנושא את חטאות העולם. בו זמנית הוא גם השה שמוקרב וגם הרועה. בדימויים המוקדמים יותר ישוע הוא חי ולבוש- יש התייחסות רבה יותר לצד האנושי ולשיוך שלו בתוך העולם ופחות התייחסות למוות שלו כפי שנראה מאוחר יותר.

דימוי שני חשוב מאוד בדמותו היא דמות השליט. זה בעיקר בנצרות המוקדמת, במיוחד לאחר התנצרותו של קונסטנטינוס. הייצוג שלו כישות פוליטית חזקה יותר. גם בקולנוע נמצא את שאלת המרכיב הפוליטי בדמותו. בדימויים מוקדמים הוא נקשר לאצולה, לשיפוט ולפוליטיקה. בדימויים אלה הוא חי, ולבוש כאציל.

אבל אין ספק שהדימוי הנפוץ ביותר של ישוע הוא ישוע על הצלב. גם בתמונה שאנו רואים במצגת- מהמאה ה-9, הוא צלוב, אבל הוא חי ולבוש. הוא עודנו חי על הצלב, הוא לא נכנע, הוא לא סובל. הוא מישהו שמתמודד עם המוות ויכול לו. אבל החל מהמאה ה-12 המרכיב שנהיה חזק ביותר הוא האנושיות של ישוע- במובן של היכולת שלו להתייחס לזולת והיכולת שלו לסבול ולדמם. אלה נהיים מרכיבים חשובים ודרמטיים- ישוע מאז נראה רזה, שמוט על הצלב, עם הדם שנוזל מפצעיו ובעיקר- ניכר הסבל שלו. הדמויות שמקיפות אותו הן מריה מגדלנה (שמזוהה ע"י שערה האדום) ואימו, וגם הן סובלות. אנו כצופים מזדהים איתן.

הדימוי הנוסף הוא של ישוע שהורד מן הצלב- המת טרום קבורתו. מה שחזק ביותר בדימוי הזה הוא הסבל של האם שמתאבלת (בכיתה אנו מדברים על הפסל של מיכאלנג'לו מ-1499). אנו יכולים לראות כמה מריה האם נהיית מרכזית. מריה היא דמות מאוד שולית בברית החדשה- אין שום תיאור של הבכי שלה או שהיא אוחזת אותו למרגלות הצלב. ברוב התיאורים של הצליבה בברית החדשה היא לא נוכחת בכלל. כל האלמנטים של סבל האם, דימוי נפוץ מאוד בתקופתינו, כמעט לא נמצא שם.

ישוע מוגדר, בעיקר מהמאה ה-18 ואילך, וזה מתחזק ככל שהקולוניאליזם האירופי מתחזק והשיעבוד מתחזק, הייצוג של ישוע כאדם הלבן או כמי שמסמל את האדם הלבן לא רק בצבע עורו אלא גם כאדם המוסרי והעליון. יותר ויותר אנו מוצאים אותו כפרדיגמה של האדם הלבן– המוסרי בעל יכולות אתיות ואינטלקטואליות.למרות זאת ובו זמנית- אנשים מזהים את ישוע כמי שדומה להם (אירים- ישו בלונדיני, האתיופים- אדם שחור). אבל בדרך כלל הוא מתואר כאדם לבן. בקולנוע אנחנו לא מוצאים ישוע אפריקאי, אבל הקולנוע כן מתמודד עם השאלה הזו מבחינת מעמדו וצבע עורו.

דימויים נוספים: ישנה שאלה של ישוע כאישה- הקורבן הנרדף, או ישוע כסופרסטאר (תמונה של ישוע כאלביס פרסלי) או ישוע כקורבן האולטימטיבי (ציור של שאגאל שמציג את ישוע כיהודי הנרדף).

באשר לדמותו של ישוע יש שני סוגי קולנוע שנעשים בנושא:

האחד הוא ביוגרפיות שמספרים את סיפור חייו.

הסוג השני הם סרטים שדמות הגיבור שלהם היא Christ figure– יש בה סממנים ישועיים מובהקים.

ברוב הקורס נעסוק בסרטים מהסוג הראשון- הם לא עוסקים בלמה הנצרות נהייתה כזאת דת, ורובם הם סרטים מאוד משעממים. אנחו נראה שמשתמשים בדמות של ישוע כדי לאמר דברים חזקים אבל שבדרך כלל אין להם קשר לר לישוע ולא לדת. לדוגמא ישנו סרט שנקרא King of Kings, והוא סרט תעמולה ציונית שמדבר על זכותם של יהודים ללאומיות.

בתחילת הקולנוע הוא היה מדיום מאוד מוגבל- ולכן המשיכה המרכזית לסיפור של ישוע הייתה שהוא היה דווקא מוכר- אפשר לספר אותו בצורה חלקית והקהל יכול להשלים אותו לבד. בקולנוע האילם הנושא היה פופולרי דווקא בגלל פשטותו. ברגע שיש צלילים המוטיבציה משתנה.

בmoodle יש רשימה של תאריכים. חשוב להכיר אתר בשם imdb. ישנם שני כתבי עת- Journal of religion and film ו-journal of religion and popular culture שיהיו לנו חשובים.

בשבוע הבא נדבר על תחילת הקולנוע וזרמים בתחיל תהקולנוע שיהיו משמעותיים מבחינת איך מתפתח הייצוג של דמותו של ישוע ונראה קטעים: אחד מסרט צרפתי שצולם ב-1903 שמציג את חייו ומותו של ישוע. ה"פסיון" זוהכותרת לשבוע האחרון בחייו של ישוע. הסרט ממשיך כיוון שהחל בקולנוע הצרפתי עם ז'ורז' מליאס. הקטע השני הוא מתוך של סרט של סידני אולקוט מ-1912. שבוע לאחר מכן נעסוק בסרט של גריפיט "intolerance", שנעשה במלחה"ע השנייה. גריפיט הוא דמות בעייתית (עשה סרט על חייו של מקים הקלו-קלוקס-קלאן), אבל הוא יוצר חשוב במובן של הייצוג של ישוע בקולנוע. אלה שלושת הסרטים האילמים היחידים שנעסוק בהם בקורס הזה.

חובות הקורס: אין חובת קריאה בקורס, למרות שרצוי לקרוא. בסוף הקורס נצטרך לכתוב עבודה שתעסוק בדמויות המשנה בסרטים. אין חובת נוכחות. שעות קבלה: כרגע אין, אבל אפשר לכתוב מייל.