המפגש עם ילידי העולם החדש

בשנת 1529, נחתם ההסכם "סרגוסה" שמחלק את העולם לא רק בקו הקודם, אלא גם בקו המזרחי.

ב-1572- נוסדת מנילה ע"י הספרדים. רוב חלקי העולם מחוברים- ניתן לסחור מאירופה, לאמריקה, לפיליפינים, לסין- העולם הופך בפעם הראשונה לעולם מסחרי גלובאלי.

ב-1914- נחנכת תעלת פנמה בכדי להקל על מעברים אלו.

המפגש עם ילידי העולם החדש

אחת השאלות הראשונות שהאירופאים שאלו את עצמם- האם הילידים בני אדם? ואם הם בני אדם- האם הם כמונו?

לא היה להם ספק שהם בני אדם, מרבית ההתנהגויות הראו על בהמיות ומגבלות של תבונה אבל לא היה ספק שהיו בני אדם.

"אנחנו פשוט יודעים זאת"- מה שהרגישו האירופאים כשפגשו את הילידים. ברור שלא חשבו שהם מפלצות או חיות. חשבו שהם נחותים,אבל בני אדם.

יש המתייחסים אליהם כאל בני אדם לפני שחטאו, האדם הקדמון (התייחסות מ-1535).

ההתייחסות של מנדייטה, איש כנסייה שחי במקסיקו, אמצע המאה ה-16- האינדיאנים הם החלשים ביותר, העניים ביותר, קשה להם לתקשר, בורים, יש צורך שאחרים ידברו למענם. הכישורים שלהם כשל ילדים. התנשאות כלפי האינדיאנים אך גם מאבק נגד המתיישבים.

מתפתח מאבק אכזרי ויצרי, בין המתיישבים שבאו לנצל את המקום, לבין אנשי הכנסייה. לאנשי הכנסייה ישנה חובה מוסרית לדאוג לאינדיאנים ולנצר אותם- זהו בעצם כתב הגנה לאינדיאנים. חשיבות הטקסט- החשש המרכזי של הכתר הספרדי- היווצרות שכבת אצולה פיאודלית חדשה באמריקה. לכתר יש עניין לא לאפשר למתיישבים להתפתח לכדי אדונים פיאודלים, להגביל את הפעילות, ואיך הם יגנו על האינדיאנים? ע"י הסבר שהאינדיאנים לא התפתחו מספיק מבחינה שכלית ולכן יש צורך להגן עליהם. בסופו של דבר המתיישבים (האצילים החדשים) ניצחו בצורה פרקטית, מאחר וניתן לראות היום באמריקה, העשירים הם צאצאים של המתיישבים הספרדים והעניים הם צאצאים של האינדיאנים.

3 גישות מרכזיות בהתייחסות האירופאים לילידי העולם החדש:

1. פרימיטיביזם: גישה שמשותפת להרבה מאוד מחברים, גם אלו שהגיעו לעולם החדש וגם אלו שרק קראו תיאורים. רואה בעולם החדש עולם שבו ההתפתחות שלו נעצרה, נשאר עולם קדום ותמים, שלא חטא. עולם שאפשר לבנות עליו מלכות עלי אדמות, ליצור שם חברה טהורה יותר. מקום שמעורר קנאה בגלל התום וחוסר השחיתות שבו, כפי שהתפתחה באירופה (אמצע מאה ה-16- שיא מלחמות הדת על רקע הרפורמציה).
2. אוטופיזם: ע"ב תומאס מור. ראייה של העולם החדש קרקע בתולה, מקום שאפשר לייסד עליו חברה מושלמת. ניצול הפרימיטיביות של העולם החדש כדי לבנות חברה חדשה אירופאית (מה שעשו הפוריטנים האנגלים בצפון אמריקה). במקרה של הספרדים, לאור המשבר המוסלמי שמאיים על ביטחונה של אירופה (לאחר כיבוש קונסטנטינופול), הספרדים רואים באמריקה סיוע למשיח לבוא ע"י ניצור הילידים- הקמת נוצרים טהורים שיסייעו למשיח לבוא, לחזור לכנסייה הקדומה, ראשית הנוצרים.
3. רלטיביזם: גישה שמגלה שניתן להתסכל על העולם בצורה השוואתית. תרבות מול תרבות, כאשר אף אחת לא טובה בהכרח מהשנייה. מאפשר בחינה של אמיתות מקובלות, ושל הנחות יסוד קיומיות.

ישנם מתחים בין הגישות והן יכולות להיות חופפות (שיכולות להופיע אצל אותו מחבר נניח).

חשוב לציין כי גם היו כאלה שלא רצו לנתח את העולם החדש, ורצו רק לנצל אותו כספית- "אגואיזם".

"על הקניבלים", מישל דה מונטיין

גם המסה "על הכרכרות" מתייחסת לגילוי אמריקה:

דה מונטיין מתאר את העולם החדש כפראי, שעדיין לא למד תרבות מה היא- זהו עולם לא מזוהם, פשוט וטהור, שעדיין לא חטא כמו העולם האירופאי.

ב"על הקניבלים" ניתן לראות:

• לומדים יותר על האירופאים מהטקסט הזה, מעביר ביקורת על החברה האירופאית, כאן ניתן לראות את הגישה הרליטיביסטית שלו- הדרך שלו לבקר את החברה האירופאית.
• הבחנה מאוד חשובה= האירופאים בעצם יותר פראיים מהקניבלים. האירופאים נותנים לאנשים למות בייסורים, ואילו הקניבלים הורגים אותם קודם ואז אוכלים. על הקניבליזם הוא נותן לו הצדקה מסוימת, שנתפס באירופה למגונה ופראי (קניבליזם גם קרה באירופה בנסיבות מאוד מסוימות- רעב קיצוני- הורים אכלו את גופות תינוקיהם).
• צניעות- ייתכן שיתגלו מקומות חדשים (ובאמת מה שקרה- אוסטרליה וכו').
• ככל שאדם יותר פשוט ופחות מושכל- עדותו יותר מהימנה, לא מפרשן יותר מידי, מסוגל לתת רק עובדות. מאחר שאנשים בעלי שכל מפרשים דברים והם לא יכולים להימנע מלשנות קצת את האמת הטהורה, מטים אותם קצת.