מכה נוספת ליפנים היתה כאשר הדרישה לשוויון העמים נדחתה על ידי המעצמות האירופאיות, שדאגו מהגירה אליהם על ידי עמים "נחותים". היפנים, שראו עצמם כגזע עליון, חשו בעקבות הדחייה עלבון צורב על כך שלא מקבלים אותם אפילו כשווים. על כן, היפנים יצאו מועידת השלום בהרגשה שהם לא מתקבלות כחברה שווה בקרב המעצמות. נוסף על כך, יפן הרגישה שמעצמות המערב לא נותנות לה את השליטה שמגיעה לה על השטחים שקיבלה. קונויה פומימארו, נסיך ממשפחת פוג'יווארה ואח"כ ראש ממשלת יפן, הביע זאת באיגרת ששלח מהועידה שבה אמר כי המעצמות המערביות לא רואות בהם חברות שוות.
המסקנות של יפן
מסקנה ראשונה של יפן היא שמכיוון שגרמניה נכנסה למלחמה בגלל הסגר הימי שהוטל עליה והמצב הכלכלי הקשה שנגרם מכך, אסור בשום אופן ליפן לעמוד תחת מצור כזה.
מסקנה שנייה היא שמכיוון שמעצמות העולם הדמוקרטיות הם אלו שניצחו ואילו המעצמות הטוטאלטריות היו אלו שהפסידו, כנראה שדמוקרטיה היא העתיד ועל כן יפן צריכה לעשות את השינוי.
לאחר המלחמה הופעל לחץ על בריטניה לא לחדש את הסכם ההגנה שלהם על יפן, בעיקר על ידי ארה"ב, שחששה ממקרה של מלחמה מול יפן שתכריח את בריטניה להילחם בארה"ב, בעיקר דרך קנדה. החשש הזה נבע בעיקר מהמתחים שלאחר המלחמה, כמו חוק ההגירה האמריקאי שנחקק ב-1924 שהיה מבוסס על מכסות לפי מוצא אתני, בו יפן קיבלה מכסה נמוכה ביותר, דבר שפגע בכבוד הלאומי של יפן.
על מנת להסדיר את ענייני המזרח הרחוק כינסו האמריקאים ועידה בוושינגטון. אחד ההסכמים שנגעו לסין הוא מדיניות מדינה מועדפת בהסכמים מול סין, כך שאין לאף מדינה יתרון לעומת אחרים ונוצר סטטוס קוו. הסכם נוסף הוא הגבלה של הכוח הימי של יפן על פי יחס של 3.75 אוניות יפניות על כל 5 אוניות אמריקאיות. כדי לרצות את היפנים על החלשת כוחם הימי, הוסכם שארה"ב לא תבצע פעולות ימיות מזרחית להוואי ויפן לא תבצע פעילות מערבית לסינגפור, דבר שמשאיר את האוקיאנוס השקט פחות או יותר ליפנים. היו יפנים שהיו מרוצים מההסכמים וכאלו שטענו שזו השפלה.
הכוחות הפועלים
בזירה האזורית:
- האימפריאליזם היפני – יפן שאפה לעצב לעצמה מרחב מחייה, לא בשונה מאוד מגרמניה, על מנת להביא לעצמאות כלכלית ומדינית באיזור המזרח הרחוק.
- האימפריאליזם המערבי – לאחר המלחמה מעצמות המערב ממש לא התכוונו לוותר על השטחים שלהם במזרח הרחוק, ועל כן המשיכו להיות שחקן באיזור
- הלאומנות הסינית – אחרי מלחמת העולם הראשונה והתפוררות הקיסרות הסינית התחילה לעלות המפלגה הלאומנית בסין תחת הנהגתו של צ'אי גאן צ'ק. ליפנים היה ברור שסין תתאחד תחת הנהגת המפלגה ולאחר מכן תדחוק את סין מהיבשת. כמו כן, גם הצמיחה האיטית של המפלגה הקומוניסטית הדירה שינה מעיניהם של היפנים.
- הבולשביזם הרוסי – הפחד מפני התפשטות האידיאולוגיה הקומוניסטית, כפי שהיפנים ראו שקורה בסין ובמקומות אחרים בזירה האזורית, השפיע רבות על המדיניות היפנית.
המדיניות של ראש הממשלה היפני סקידהארה קיקורו בתגובה לכוחות האלה היתה פציפיסטית, של שיתוף פעולה עם מעצמות המערב, פינוי שנדונג והכוח היפני בסיביר (שהיה שם במסגרת שיתוף הפעולה עם המערב נגד המהפכה הרוסית). יחד עם המדיניות הפייסנית הזו באה גם מדיניות של אי מעבר בשקט על פגיעה בכבוד היפני וביפנים באופן פיזי וכלכלי. באותה תקופה יפן נחשבה למדינה שוחרת שלום.
באותה תקופה (שנות ה-20) היו שני גושים באירופה – המעצמות המנצחות: בריטניה, צרפת וארה"ב והמעצמות המפסידות: בעיקר גרמניה. נוסף על כך היתה בריה"מ שהוציאה עצמה מהמשחק אבל באופן כללי היו לה בעיות רבות עם המערב, ואיטליה, שאמנם היתה בין המעצמות המנצחות אבל לא הית המרוצה מההסכמים. יפן לא ידע להחליט לאיזה מהגושים משתיכת.