המיעוטים

  1. המיעוטים: חשיבותם באזורים אסטרטגיים, קשים להגעה מן האזורים ה"האניים", המיושבים בדלילות; חשש מפני חבירת מיעוטים עם שכנים עוינים.

המשקל היחסי הדמוגרפי של המיעוטים לא חשוב כאן – יש להסתכל על המיקום שלהם ועל שליטתם על ברז האנרגיה. מנקודת מבט סינית, המיעוטים האלו מאוד משמעותיים ובעייתים.

  • טיבט: השפעה אנגלית-הודית מכריעה; כיבוש, מלחמות סין-הודו וגירוש הדלאי-למה, מעורבות ה – CIA, מחזורי דיכוי וסלע מחלוקת אמריקני-סיני. מחיר תדמיתי כבד לסין במערב.

ב1950, המהלך הראשון של סין הקומוניסטית הוא לכבוש את טיבט ולגרש ממנה את הדלי למה, שמוצא מקלט מדיני בהודו. זה קשור לעניינו באופן ישיר שכן ה-CIA מעורב אחר כך בניסיונות להחזירו לסין.

  • סינג'יאנג– המיעוטים במערב – אזור השפעה רוסי; זיקה אתנית חזקה; הקמת המדינות התורכמניות איום. תסיסה אתנית, כולל ארגונים – EASTERN TURKISTAN ISLAMIC MOVEMENT. המדיניות הסינית המשולבת: "יד חזקה נגד הטרור", כולל תקצוב ופיתוח אמצעים טכנולוגיים; בניית תשתיות לימודים ותעסוקה; ומאמץ לקיים יחסים טובים עם פקיסטאן והמדינות התורכמניות. 9/11 העצים תחושת הפגיעות הפנימית (ריבונות וכלכלה), וסין הציבה  "טרור" בחזית פעילותה: שת"פ מודיעיני עם מדינות בעלות אוכלוסיה אויגורית (SCO, ASEAN, טורקיה) – ועם ארה"ב. "תן וקח" עם ארה"ב – הסכנה עם נוכחות צבאית אמריקנית במזרח אסייה; וארה"ב מגדירה את ETIM כארגון טרור. הצלחה תדמיתית לסין במערב.

המיעוטים במערב הם מוסלמים סונים, והאיסלאם שלהם יחסית מתון לאיסלאם הסוני במזה"ת. חוץ מהדת, אופיים האתני הוא שבטים טורקמנים – כאלו שקירבתם היא הכי לטורקים. הכי חשוב בהקשר הזה, בוודאי היום, זו הקבוצה האתנית הגדולה שנקראת אויגורים. למה זה חשוב לעניינו בהקשר ארה"ב-סין? מכיוון שלקבוצה אתנית זו יש את ארגון ה-ETIM– משתמש בשיטות מיליטנטיות ובעצם הפך למוקד של שת"פ בין ארה"ב לסין בערך ב10 השנים האחרונות, לאחר בערך ה9/11. אחד ההישגים של הסינים מול האמריקאים בשנים האחרונות הוא שמשרד החוץ האמריקאי הוציאו את ETIM מחוץ לחוק וקבעו אותו כארגון טרור.

היבטים אלו מאוד קריטיים מנקודת מבט סינית, והם מנסים להשתלט על אזורים אלו בשיטות מקל וגזר – מצד אחד, מתנחלים שם (ההאנים מקבלים צ'ופרים כדי להתיישב שם) ובכך מנסים להכחיד את הלשונות של הטורקמנים.

זה מאוד משפיע על מערכת היחסים של סין עם המדינות הטורקמניות באזורים האלו – הסטניות למיניהן, וגם טורקיה באופן ספציפי. סין הייתה המדינה הראשונה שהכירו במדינות האלו כאשר הן עזבו את בריה"מ. כדי להרגיע את הזירה הזאת, וכדי שלא יווצר מצב שתהיה תסיסה/התססה שתרגום לכך שהטורקמנים הסינים ייצאו נגד המשטר הסיני.

עד כמה משפיע המימד התרבותי על התהגות מדניות בזירה הבינלאומית.

החלק הזה נוגע לתפיסת התפקיד הסינית במדיניות חוץ – איך הסינים רואים את עצמם מבחינת המטרות שלהם –איזה מטרות ראוי להם לקדם.

חוזרים לשיעור ה-1, לסעיף ב' – עד כמה משפיע המימד התרבותי על התהגות מדניות בזירה הבינלאומית. בני אדם יתנהגו לפי דפוסים בסיסיים דומים במדיניות חוץ (מעין כללים אוניברסליים אותם מקדמים/לפיהם פועלים) – זו האסכולה הריאליסטית, לפיה לא משנה מה הזיכרון ההיסטורי שלך, או לפחות זה לא הגורם הקובע.

גם בהקשר הסיני-אמריקאי אפשר למצוא דוגמאות לטיעון הזה. אחד הציווים הכי ברורים במאה ה-20 היה מניעת התנהגות דומינו נגדך. זה נגזר מאנלוגיית מינכן בשנות ה-30 – אם אתה נמצא מול יריב טוטליטארי, יש לבלום אותו כשהוא קטן. אם לא תעשה זאת, הוא יילך ויתפשט.

זה לא מוגבל לתקופת המלחמה הקרה – ישנה חשיבת דומינו גם אצל בוש הבן וצוותו – הם אמרו שאם יצליחו לכונן מדינה דמוקרטית בעיראק/דומה לכך, זה יהיה מודל שיתפשט במזה"ת.

בוודאי במלחמה הקרה, גם הסינים והאמריקאים חשבו במושגי דומינו. כשהאמריקאים נכנסו לוויאטנהם גם כדי לבלום התפשטות של הקומוניזם – כאשר סין היא מוקד ההשראה המרכזי. האם בתקופת מאו, סין באמת רצתה ללכת בשיטת דומינו כזאת?

כיום, אנו יודעים שמאו כן רצה להפיץ את המהפיכה במזרח אסיה, אבל לא כל כך יכל וזה מה שהאמריקאים לא הבינו. כשאתה בוחן מדינה זרה, אתה צריך לבחון את כוונותיה ויכולותיה – כוונות היו למאו, יכולות לא.

שתפו פוסט זה
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

ליצירת קשר מוזמנים להשאיר פרטים