- אולם לא עמד בפיתוי. לא הנמיך ציפיות. כאשר הוא הגיע לפריז והוא קיבל אהדה עצומה, הוא נסחף ולא היה מסוגל להגיד לציבור באופן פומבי שעליו להירגע מבחינת ציפיותיו – הוא לא רצה להסביר להם את הנסיבות הפוליטיות והשיקומיות שהמעצמות עומדות בפניהן. כיצד ההבטחות של וילסון הצטיירו בעולם השלישי, כאשר סין היא מקרה ספציפי – החוקר ארז מנלה הצביע על הדפוס כאשר הלאומיים הצעירים שרצו להשתחרר מהקולוניות במצרים, בהודו ובסין – כולם ראו את וילסון כמעין משיח, אדם סופר אנושי.
האם ניתן היה בכלל להנמיך ציפיות באווירה שלאחר מלחמת העולם?
- 14 הנקודות מעוררות ציפיות מרקיעות שחקים. הרקע: התסיסה של "לאומיים צעירים" לנוכח האכזבה האיומה מ"מהפכת 1911" (התפשטות WARLORDISM, שחיתות, אזלת יד, התקווה לסין מודרנית ו"מדעית").
בהקשר הסיני, הציפיות הללו הלכו והתגברו במיוחד מכיוון ששנתיים-שלוש לאחר המהפכה סין חזרה לאותם דפוסים שאפיינו אותה לפני המהפיכה. הלאומיים הצעירים קיוו עוד יותר שוילסון יביא את הישועה. באופן יותר ספציפי, מה שהטריד את הלאומיים הסינים היה יפן, שהייתה בצד של הבריטים והצרפתים. אם גרמניה עסוקה בכל כוחותיה באירופה ושלטה באזור מסוים בסין, היא לא יכלה בדיוק להגן עליו – אזור זה היה אזור חשוב שקראו לו שאנדונג – חצי אי בעל משמעות רגשית מיוחדת לסינים – שם נולד קונפרוציוס. העובדה שהיפנים השתלטו על האזור וניצלו את חולשותה של גרמניה, והעובדה שהם הצטיירו בעיני היפנים כגמדים נחותים, פגעה בציפור הנפש הסינית.
הציפייה הקונקרטית של כל הסינים שהשקיפו על מה שקורה בורסאיי, כולל המשלחת הסינית שהגיעה לשם ותבעה את עיקרון ההגדרה עצמית, הציפייה הייתה שוילסון והשאר ישחררו את האזור משליטה יפנית ויחזירו אותו לריבונות סינית.
זה הכניס את וילסון לדילמה נוראית – יפן הייתה בצד של המנצחים, ומעבר לכך – דיברנו על עיקרון חדש של שיתוף פעולה – השארת היפנים בתוך מועדון המעצמות, שהוא בעצם המסגרת החדשה של חבר הלאומים – וילסון היה בטוח שארה"ב תצטרף לארגון, ובשבילו עיקרון הביטחון הקולקטיבי היה חשוב מכל דבר אחר. היפנים איימו שאם לא ישאירו אותם בשאנדונג הם לא יצטרפו לחבר הלאומים ויאיימו עליו מבחוץ.
- ה"כניעה" בוורסאי מעוררת גל מהומות. CHEN נאסר– מבחינתו, וילסון נאלץ לבחור בין רע ורע יותר – ואיפשר ביחד עם המנהיגים האחרים לאפשר ליפנים להישאר בשאנדונג. מנקודת המבט של המשלחת הסינית לורסאי זו הייתה בגידה, בוודאי בציפיות מהמשלחת. התוצאה – דוגמא של שן דוסיו (CHEN DUXIU). דוסיו היה מהלאומיים המשפיעים והיה גם מנהל עיתון הצעירים החדשים, ושיבח את וילסון שמייצג גישה לפיה סין תהיה דמוקרטית. הוא ייצג נטייה סינית לכיוון האמריקאי, לפני שוילסון החליט לבגוד בהם. ההבדל הגדול היה שהאמריקאים מאמינים בהתפתחות מדורגת והסינים הצעירים רצו מהפכה מיידית, כי לא היה להם זמן. מעבר לכך, דוסיו היה דיקנט האוניברסיטה בבייג'ינג'.
כאשר מגיעות השמועות על מה שקורה בורסאיי פורצת בכיכר טן אן מן – הכיכר המרכזי בבייג'ינג', הפגנה עצומה שמנוהלת על ידי סטודנטים – הפגנות אלימות, שבחלקן נשרף הבית של אחד השרים בממשלה הסינית שהגיע לורסאיי.
דוסיו נעצר, וכשהוא יוצא מהכלא הוא הופך לאחד מהאבות המכוננים של המפלגה הקומוניסטית הסינית.
- ההשוואה ל"קרחן", הקמת ה – CCP והתפנית של סון לברה"מ – בסיסאחדשלמדיניותהחוץהסינית – הקבלהמנקודתהמבטשלהסיניםהצעיריםמבחינתמהבריה"מומהארה"במייצגות – ארה"באכזבהמאודקשה, ומצדשני קרחן – הסינים נמצאים במלחמה שנקראת מלחמת ההתערבות – כוחות לבנים מול אדומים, כאשר פולשים למלחמה כל מיני כוחות. טרוצקי היהודי, מפקד הצבא האדום, מנצח את מלחמת ההתערבות.
קרחן, שר החוץ הסובייטי, אומר שהצארים שלטו באזורים גדולים בצפון סין – ומבחינתו זה לא שיוויוני והוגן – והם לא יהיו ממשיכיהם. מנקודת מבט של הלאומיים הסיניים, הסובייטים התנהגו כאן הרבה יותר הוגן במובן הריבונות.
לפי התפיסה המרקסיסטית הבסיסית, המהפכה הייתה אמורה להתרחש איפה שיש את הפערים הכי גדולים בין האנשים – כלומר, במדינות הכי מתועשות. מארקס ציפה שהמהפכות יתרחשו בבריטניה/צרפת/גרמניה. עבור לנין, רוסיה לא הייתה מתועשת – הייתה שכבה ממש קטנה שלה. איך ניתן להצדיק את העובדה שאתה רוצה לקיים מהפכה במדינה אגררית/מפגרת וכו'? מעבר לכך, לקומוניסטים במלחמת העולם ה-1 תהיה עוד מלחמה- החיזיון היה שפועלים לא יילחמו בפועלים למען לאומיות, והציר המעמדי יקבע. זה לא קרה – וגם את זה צריך להסביר.
ב1916, כדי להצדיק ולהסביר את התופעות הבלתי הברורות שתיארנו, פירסם לנין חוברת קטנה בשם "האימפריאליזם כשלב העליון של הקפיטליזם". בחוברת הוא מסביר את ההתפתחות ההיסטורית באופן הבא – הקפיטליסטים צריכים חדירה לשווקים כדי לשרוד, גם מבחינה פנימית וגם מבחינת מעמדם הבינלאומי – הם צריכים גישה לחומרי גלם. לכן, הם פולשים לכל המקומות בעולם השלישי שבהם מספקים להם את חומרי הגלם הללו ואת נתיבי הסחר. אלא שהחדירה הזאת תגרום ללאומיות הולכת וגוברת – וככה בעצם האימפריאליזם יהיה בית הקברות של הקפיטילזם.