האורתודוכסיה

השאלה היהודית- תשובה לעמית הקומוניסטי ברונו באואר שכתב סדרת מאמרים למה אין טעם לקדם בחזרה את האמנציפציה האזרחית של היהודים. באואר גרס שכל עוד יש נוצרים ויהודים אי אפשר לדבר על אמנציפציה פוליטית אזרחית, צריך להיות נטול אלמנט דתי.

מרקס בתור הוגה בן אותה אכולה יוצא נגד באואר בכמה מאמרים, אומר שאי אפשר למנוע את אמנציפציה הפוליטית של היהודים כי הרי שם המשחק במשטר הנוכחי הוא למקסם את תנאי השוויון האזרחי בשורות הבורגנות. זה שליהודים צריך שיהיו להם זכויות שוות יחד עם כלל האזרחים האחרים לא אומר שהם השיגו אמנציפציה, אותו חופש ושוויון מוחלט שבאואר דיבר עליו יבוא רק בתנאי השחרור של כולם תחת העול של המשטר הקפיטילסטי.

יש שחרור אנושי של כולם שעתיד לבוא, בתנאים הנוכחיים של היעדר חופש אנושי תחת עול המשטר הקפיטליסטי שמונע חופש מוחלט, יש בהחלט הצדקה של שלנוצרים ויהודים יהיו זכויות פוליטיות שוות.

בהינתן הזדמנות למשטר אחר לגמרי, שחרור האנושות מהקפיטליזם, אז היהודי ישתחרר כי העולם ישתחרר מרוח היהדות- היהודי של היומיום השיג את השוויון כי הוא משווה את עצמו לסוחר ולרוכל הנוצרי, ממילא הוא אותו דבר. גם היהודי וגם הנוצרי הקפיטליסטי מהווים מכשול בפני המשך התפתחות עידן החירות, כשהעולם יוכל להשתחרר תחת צל היהדות קרי הסחר מכר של השוק אז כולם באמת יגיעו לאותה שלמות של חופש אנושי, ישתחררו היהודים מיהדותם.

גם בשמאל הרדיקלי הנושא היהודי לא נעלם מהאג'נדה שלהם לשני הצדדים.

היינה המשיך ויצר וכתב יצירות שהנושא היהודי מופיע שם, לעיתים בצור ציר מרכזי. דווקא הוא ממשיך להציק למצפוןהאירופאי בבעיית היהודים- דואליות שמצד אחד הוציא עצמו מן הכלל, המיר את דתו. מצד שני, ממשיך ומעצים את הרעיון הליברלי ואת רעיון היהדות כיסוד חזק וראוי לעומת מרקס כחלק מן התרבות האנושית העילאית.

 

האורתודוכסיה

מחצית הראשונה של המאה ה19, העיתוי המדויק שהמושג הופיע 1792

שתי מגמות בדת ישראל שהופיעו בעת החדשה, נכון לראשית המאה ה19 ברחבי העולם היהודי, מדובר בזמן שבו עסקו עמיתיהם הנענים לקול האנושות, אגודה אחת, עסקו יהודים אחרים דווקא בלמצוא את החלק היותר פנים יהודי- להעצים אצל היהודים את אותה אפשרות ליצור כוח משיכה, כוח כריזמטי ומחשבתי שיוכל לעמוד כנגד אותו הסחף האידיאולוגי שמתחולל "בחוץ".

אותם היהודים שחיפשו דרך להגדיר את השונות היהודית ולא את המיזוג של היהודים בתוך הכלל

אורתודוכסיה- המשך או תמורה?

סאמט טוען שהרבה דתיים וחילוניים סוברים שהאורתודוכסיה אינה אלא המשכו הישיר או קיבעונו של העבר

האורתודוכסיה היא היהדות התורנית שמאז ומתמיד הולכת באותו הנתיב, אותם ערוצים. אמנם התורה היא כלי שהרבנים יודעים לאמץ שיטות לתאם בין דרך ההלכה לבין החיים כפי שהם בכל עת ותקופה ובכל זאת הטיעון המרכזי שטוען ללגיטימיות הבסיסית של היהדות האורתודוכסית, אין פה חידוש, יש פה התפתחות טבעית והמשך. מה שרואים בדורות האחרונים אינו אלא סוג של המשך טבעי של מה שהיה בעבר.

בקרב חילונים יהודיים נמצא אמירה דומה שמדובר בקיבעון של העבר, מי שמחפש חידוש יצטרך לחפש במקומות אחרים. השכלה גבוהה, זרמים חדשים כמו רפורמה, דברים שמשדרים חידוש

המילה "אורתודוכסיה" היא איננה מילא מהלקסיקון העברי, אלא מהשפה היוונית ופירושה באופן מילולי אמונה ישירה, נכונה. אין בין המילה הזאת ללקסיקון הרבני שום קשר, מי שנתן את הכינוי הזה ליהודים התורניים היה כנראה לא אורתודוכס בעצמו, מעלה תהייה האם אותה אורתודוכסיה היא איננה אולי חלק מאותו עולם מודרני שהולך ומתהווה לו באותם הדורות, אותן המאות שעוסקים בהם כל העת.

כמה ממדים חדשים בחיי היהדות המסורתית

  • המימד החיצוני: הפיכת הקהילה היהודית שכמעט כולה אורתודוכסית לחלק מכלל הציבור, מבחינה חיצונית עברה סוג של שינוי ברגע שהקהילה המאורגנת היהודית כמעט בכל הארצות עברו להיות יותר חלק ממנגנון השלטון.
שתפו פוסט זה
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

ליצירת קשר מוזמנים להשאיר פרטים