- Theatre Missile Defense– הצבה של טילים מסוג פטריוט באזורי מזרח אסיה על ידי ארה"ב ויותר על ידי בעלות ברית אמריקאיות. מנקודת מבט סינית, הטילים הללו אמורים להגן מפני איום על ארצות הברית ובני בריתה מצד צפון קוריאה. עם זאת, גם הסינים וגם הרוסים טוענים שהצבה זאת ממש מופרזת ומאוד מתנגדים לנוכחות הזאת.
- דיפלומטיה וכלכלה:
- בנדונג– עיר באינדונזיה בה היה הכנס הראשון של המדינות הבלתי מזדהות ב1955. זו הייתה ההזדמנות של סין להושיט עלה של זית לעולם – כי היה מדובר בהתכנסות של המדינות הבלתי המזדהות – בציר של מדינות אלו ניתן למנות את מצרים, הודו ויוגוסלביה של טיטו. שלושתם מתכנסים בבנדונג, וכולם מצפים לסדר יום מאוד מסוים – ואז עולה שר החוץ הסיני, ג'ו אנליי (Zhou enlai), איש מאוד כריזמטי ואחד משני המדינאים המוערכים ביותר על קיסינג'ר. אנליי עולה לבמה בועידת בנדונג ומציג תוכנית שלמה למדיניות סינית בזירה הבינלאומית, שהיא תוכנית מאוד שלומנית באופן יחסי. כך בעצם סין עולה על בימת הדיפלומטיה הבינאלומית.
- ארגונים אזוריים כיום– כיום סין חברה בלא מעט ארגונים כאלו, שאופיים הוא יותר שת"פ נגד ארצות הברית. למשל, ארגון BRICS וארגון שנחאי, כאשר האחרון הוא ארגון של שת"פ בין הסינים לבין הרוסים ומגוון שלם של מדינות במזרח אסיה, כאשר מטרתו הרשמית היא לתאם בין הסינים לבין הרוסים, בסוגיות אנרגיה (נפט וגז). מדובר בהסדרים שבהם מנסים ליצור WIN-WIN בין הסינים לרוסים.
זה מראה עד כמה מגוונת מדיניות החוץ הסינית, רק מתוך המיקום המיוחד שלה. מכאן ניתן להבין למה הסינים רואים עצמם כממלכה התיכונה – המדינה שהיא ערש התרבות המזרח אסייתית.
- הגולה הסינית(מעל 50 מיליון ללא טיוואן)– אם נשווה מספר זה לאוכלוסייה הסינית הוא ייראה לא גדול, אבל מכיוון שהגולות האלו ממוקמות במדינות שמקיפות את סין, וגם בדרך כלל מדובר באוכלוסייה די אמידה ומשפיעה, אז יש לה השלכות אסטרטגיות בהחלט משמעותיות. נשווה בין שתי תקופות:
- בעבר, בתקופה שסין נשלטה על ידי מאו עד 1976, "חשש הגייס החמישי" (אינדונזיה)– החשש של המדינות שהקיפו את סין היה סין הקומוניסטית. מאו מייצג את האגף השמאלי בתנועה הקומוניסטית שטוענת למהפכנות עולמית, ולכן החשש של המדינות הללו הוא שסין רוצה לייצא את המהפכה שלה ולהפוך עליהן את הסדר שלהן. ואז, ההתייחסות לגולה הסינית כמשת"פים. למשל, באינדונזיה – באמצע שונת ה-60 בה הייתה מעין מהפכה קומוניסטית שנכשלה.
- כיום, מאז שסין עולה על הדרך המודריניזציה מאז מותו של מאו, נשק מאחורי הרפורמה הכלכלית (מובילים בסקטור העסקי בדרמ"ז אסיה; השקעות) (ויחס אמביוולנטי אליהם בסין פנימה).– תפקיד הגולה הסינית כיום מזכיר קצת את תפקיד הגולה שלנו. מצד אחד, הסינים שיושבים בארה"ב ובדרך כלל מצויים במצב כלכלי טוב, בעלי קשרים וידע טכנולוגי. מצד שני, יש להם הרבה פעמים קשרים מאוד הדוקים עם המחוז ממנו הגיעה המשפחה שלהם. כלומר, יש להם יתרונות יחסיים מאוד משמעותיים. מצד שני, בארץ המוצא שלהם מסתכלים עליהם במבט חשדני לפעמים, כי לא מדובר בכאלו שהגיעו מהמולדת – גרים הרבה שנים במדינה אחרת.
- ריבוי השכנים: 14 ביבשה, 6 בים. במפה שראינו, ניתן לראות מספר גדול של מדינות המקיפות את סין.
- מצד אחד, "מקפצה" לתביעה להכרה כמעצמה גדולה. עצם המיקום הזה, לאורך ההיסטוריה, היה בסיס לתביעה הסינית להתייחס אליה כמעצמה אזורית. החל מעשר השנים האחרונות, גם כמעצמה גלובלית.
- מצד שני, נטל– יש פוטנציאל לחיכוך מאוד גדול, כי הרבה פעמים אתה לא יכול ליישב אינטרסים של מדינה מצד אחד ושל מדינות אחרות. מדובר במשחק מאוד מסובך. למעשה, אם נסתכל על השנים האחרונות, סין מצויה בסכסוך עם כמעט כל שכנותיה סביב הים שמדרום לסין (ים סין הדרומי), ששם יש מספר גדול של איים קטנים – שהם מוקד למקורות אנרגיה. לסין, יש בעצם סכסוך ימי עם מספר גדול של מדינות שמסביבה בנושא האיים האלו.
אם נסתכל בצורה קצת יותר גיאוגרפית על אפשרויות ההגנה וההזדמנות מנקודת מבט סינית, ניתן להבחין בהחלט בין האזורים השונים:
- את החומה הסינית, הקימה סין בצפון – זאת מהחשש מאיומים – בעבר היו אלו המונגולים והטטארים שאיימו על הסינים, שכן אין לה הגנה טבעית, ולכן הקימו בה את החומה הסינית.
- לעומת זאת מדרום – חציית האימליה היא קשה, ולכן בגבול סין לבין הודו באזורי האימליה יש מעין גבול טבעי – הרים/נהר גדול.
- מערב – האזורים האלו מיושבים בדלילות בגלל שמדובר במדבר שלא מסביר פנים לבני אדם, לכן הוא קצת פחות פוטנציאל לפלישה.
- מזרח – המוקד של הסינים מבחינת איום/הזדמנות. הפנים הסיניות מכוונות למזרח.
אם נסתכל על ההיסטוריה, נוכל לומר שלסין היו יחסים טובים ועקביים רק עם פקיסטן ועם בורמה במידה מסוימת (אבל זה פחות חשוב בגלל שהיא לא חזקה). מבחינת מערכת היחסים בין ארה"ב לסין, זה מאוד חשוב – שכן, כאשר פריצת הדרך בין האמריקאים לסינים תווכה בעיקר על ידי הפקיסטנים.
גבולות קלים יחסית לפלישה (המדבר מגן יחסית מן המערב, וההרים מן הדרום; המבט מופנה למזרח – הזדמנות ואיום; חשש מסורתי מן הצפון.) הגבול עם רוסיה.
- תוצאה: מנטליות של חשש מכיתור – אמריקני, רוסי או משותף, לעתים מוצדק– בעיקר בתקופה שעלינו אנו מדברים, לאורך המאה ה-20, החשש המרכזי הסיני היה חשש מכיתור. מה שהשתנה הוא מי עלול לכתר את הסינים:
- ארה"ב בשנות החמישים– שיא העוינות בין האמריקאים לסינים. היה אירוע אחד מרכזי, NUCLEAR TEST BAN TREATY, שקרה ב1963. היה מדובר בהסכם הראשון לבקרת נשק בין האמריקאים לסובייטים. המטרה הייתה בלימת הצטרפות מדינות נוספות למועדון הגרעיני – המדינות הפוטנציאליות לכך היו סין וצרפת. החשש היה שהסובייטים משתפים פעולה עם האמריקאים כדי לכתר את סין.
- ברה"מ בשנות השבעים והשמונים