דה-מיליטרזציה

 

מקארתור פירק את כל בסיסי הצבא, הנמלים, המטות והמפעלים הצבאיים. הם אספו נשק מכל החיילים וחמישה מליון אנשים יצאו לאזרחות. למהלך לא היה התנגדות כי היפנים כבר עייפו מהמלחמה וגם כי התקציבים הפסיקו להגיע אז כבר לא היתה דרך לתחזק צבא כלשהו.

דמוקרטיזציה

אחת הבעיות של השלטון מיד אחרי המלחמה היתה שאף אחד לא רצה להיות ראש ממשלה. בהתחלה מינו את בן דודו של הקיסר היגשוקוני אולם אחרי כמה שבועות התפטר האחרון ומונה במקומו שיגהארה, שנבחר מכיוון שהיה דובר אנגלית. הוא הבין מהר מאוד כי יש לשנות את החוקה היפנית מימי מייג'י, שאמרה כי הקיסר הוא הריבון המוחלט והיא ניתנה לעם במתנה. הוא גייס פרופסורים שיעזרו לו לנסח חוקה חדשה, אולם מהר מאוד הם הגיעו לבעיה כאשר באו לדון בסוגיית מעמדו של הקיסר והעבודה נתקעו. מקארתור איבד את סבלונותו והודיע שאם היפנים לא מסוגלים לעשות את זה בעצמו האמריקאים יעשו את זה בשבילם ומינה קבוצה של משכילים אמריקאים בראשות יהודי בשם KADES  ונתן להם שבוע לכתוב חוקה חדשה. הם בחנו מודלים שונים של חוקות ובסוף בנו חוקה על בסיס החוקה האמריקאית אולם בתוספת של חוקים רבים אחרים, כולל שחרור האישה, הזכות לחינוך וכו'. כאשר הביאו האמריקאים את החוקה בפני האמריקאים הם הודיעו שהם לא יכולים לאשר אותה ומקארתור בתגובה איים כי הוא יעמיד את הקיסר למשפט, דבר שיפנים לא היו מוכנים אליו והם נאלצו לאשר את החוקה.

עד היום החוקה נקראת חוקת מקארתור והיא נכנסה לתוקף ב-47. מאז ועד היום יפן לא שינתה ולו פסיק אחד מהחוקה, אף כי הם נותנים פרשנויות שונות לסעיף 9 למשל (הסעיף שאומר כי יפן לא תחזיק צבא). הם לא שינו דבר מכיוון שהם חוששים כי אם ישנו דבר אחד כל הבניין יקרוס. בארה"ב למשל אפשר לשנות את החוקה אבל קשה מאוד ורוב השינויים הם טכניים. החוקה היפנית היא מסמך שנותן לעם היפני זכויות שהם רק חלמו עליהם לפני המלחמה. בחוקה נקבע כי הקיסר מייצג את ההמשכיות של יפן, אולם אין לו סמכויות כלל, מלבד לאשר מינוי של ראשי ממשלה. המודל היפני מהוו דוגמא לכל מיני מדינות קטנות במזרח אסיה, כמו טאיוון, דר"ק, פיליפינים שבמהלך השנים עבור מממשל צבאי לממשל דמוקרטי.

כלכלה

ההנחה הראשונה של האמריקאים שצריך למנוע מיפן את האפשרות לעשות מיליטריזציה אי פעם והשיטה לעשות את זה היתה לפרק את התאגידים הגדולים. הניסיון הזה כשל לחלוטין מכיוון שהתאגידים הגדולים הניעו את הכלכלה היפנית. הממשלה היפנית הזהירה את מקארתור שלא יעשה את המהלך הזה, ובסופו של הדבר המבנה הכלכלי ביפן נשאר כמעט ללא שינוי והמשק נשאר ריכוזי למדי. בסופו של דבר השיטה הכויחה את עצמה ויפן הפכה מהר מאוד למעצמה כלכלית שמתקרבת לארה"ב.

חינוך

המטרה היתה להביא את הנוער היפני לסיים תיכון לפחות ואם הוא יכול להצטרף למכללה. נלקחה ממשרד החינוך הריכוזיות והסמכות עברה לרשויות המקומיות, כלומר לפי הדגם האמריקאי. מיד בהתחלה נוצרה בעיה כיצד ללמד את ההיסטוריה היפנית בשנים של המיליטרזם, בעיה שנותרה היום. סוגיית ספרי ההיסטוריה ממשיכה עד היום לעורר סערה במדינות שיפן כבשה בעבר כמו דר"ק וסין, אולם היפנים לא מוכנים להתנצל בפה מלא וממציאים ביטויים והתחמקויות לשוניות כדי לא להתנצל. הסיבה לכך היא שהוטרנים של מלחמת העולם השנייה עדיין חיים ומצביעים בבחירות וראשי הממשלה לא מוכנים להרגיז את הבוחרים שלהם. לאמריקאים היה חשוב מאוד להוציא את תחושת הקולקטיביזם מהחברה היפנית ובתמורה הם קיבלו היום נוער שמואשם באגואיזם קיצוני.

משטרה, דתות וחקלאות

אחת הפעולות הראשונות של האמריקאית היה לפרק את המטה הארצי של המשטרה ביפן, אולם המאמץ נכשל ומהר מאוד היפנים הודיעו שכדי להילחם בפשע הלאומי הם צריכים להקים מטה ארצי שיאחד את המשאבים. דת השינטו כדת לאומית בוטלה והוכרז על חופש דת. בחקלאות בוטלה האריסות והבקרקעות חולקו מחדש. מערכת המשפט הפכה למערכת עצמאית שלא מונתה על ידי הממשלה אלא על ידי בחירה פנימית של המערכת.

המשך הכיבוש

עם כל השינויים האלה, מקארתור הבין כי לאור ההתפתחויות בעולם, כלומר המלחמה הקרה, מלחמת קוריאה והמקארתיזם בארה"ב, יפן צריכה לקחת חלק במאמץ המלחמתיח של ארה"ב. ראש ממשלת יפן דאז – יושידה שיקזו, הודיע למקארתור שסעיף 9 מונע מיפן להקים כוח צבאי כלשהו ובכל מקרה האמריקאים פירקו את כל התעשייה היפנית ועל כן הם צריכים לתת להם משוה אם הם רוצים לקבל בחזרה. מקארתור מסכים שהיפנים יקימו "כוח שיטור מקומי", כוח שברבות השנים יהפוך ל"כוח ההגנה העצמית" (Self Defense Force). במהלך השנים היפנים שלחו כוחות שמירת שלום לכל מיני זירות במסגרת האו"ם אולם מעולם לא כוח לוחם. במלחמת עיראק הראשונה היתה סוגיה בעייתית, כאשרה האמריקאים דרשו מהיפנים, שעד אותה מלחמה ניהלו מדיניות של "פנקס צ'קים", כלומר שילמו כסף אולם שלחו כוחות.

ב-47' מקארתור הודיע כי הוא מבחינתו סיים את המלאכה ואפשר לסיים את הכיבוש, אולם הצי והצבא האמריקאי התנגדו, בטיעון כי המלחמה הקרה והמהפיכה בסין מצריכות בסיס אמריקאי קידמי במזרח אסיה כדי להדוף את הכוחות הקומוניסטים. אפילו כאשר הנשיא טרומן הדגיש בפני המטה הכללי את הפן הכלכלי ואת כל הכספים שסיום הכיבוש ישחרר, עמד המטה הכללי בהתעקשותו.

שתפו פוסט זה
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

ליצירת קשר מוזמנים להשאיר פרטים