גילוי האוקיינוס השקט – 1513

 

הראשון שמגיע אל האוקיינוס השקט הוא VASCO MUNE DE BALBOA בשנת 1513. בלבואה חוצה רגלית את אזור מרכז אמריקה ומגלה את מה שהם מכנים אז "האוקיינוס הדרומי הגדול". גילוי זה מאיץ את הניסיונות למצוא את הצד השני, בהבנה כי בצד השני סין ומקומות מסחר חדשים נמצאים.

כאשר נתגלה "הצד השני של העולם" עולה דילמה בעקבות חלוקת האפיפיור- מה שייך לפורטוגלים ומה שייך לספרדים?

גילוי הדרך להודו- כף התקווה הטובה- 1498

הפורטוגזים מחפשים לאורך כל המאה ה-15, לאורך חופי אפריקה את הנקודה שמחברת בין האוקיינוס האטלנטי לשקט- את כף התקווה הטובה. הראשון שמגיע אליו הוא ברתולומיאו דיאש בשנת 1488. הוא הראשון שמגיע להבנה כי ניתן להמשיך משם להודו. אך רק בשנת 1498, וסקו דה גמא מגיע להודו דרך אותה כף התקווה הטובה. בעקבות גילוי זה, הפורטוגלים מתחילים בהפלגות סדירות להודו. השיטה שלהם היא לא כיבוש, אלא הקמת תחנות מסחר. אפריקה, בגילויים אלו, שיחקה תפקיד משני, חוץ מעסקי העבדים, כאשר החל משנת 1440, מתחילים להזרים לפורטוגל כמויות גדולות של עבדים מאפריקה.

מכתבו של פרו ואש קמיניה- תיאור המסע של קברל

קברל מפליג בשנת 1500, בעקבות וסקו דה גמא לכיוון הודו, עם 13 ספינות ו-1500 בני אדם. בין יתר המפקדים של הספינות היה גם ברתולומיאו דיאש. הם מפליגים דרומה, ובעקבות המלצתו של ברתולומיאו דיאש, בכדי לחסוך בזמן, הם מפליגים מערבה בכדי לעלות על זרם שהיה אמור לקחת אותם דרומה לעבר כף התקווה הטובה ביתר קלות. מה שקורה בפועל זה שהם מגיעים מערבה מידי ומגיעים "בטעות" לברזיל. שם הם נשארים בסך הכול שבוע וממשיכים להודו. בשבוע הזה הם מגיעים למקום שהם מכנים "פורטו סגורו". הנוטריון של המסע, פרו ואש קמיניה, כותב מכתב למלך פורטוגל ובו הוא מתאר את האינדיאנים. כנראה גילו את העם ה"טופי" שנמצא באזור הזה. נקודות מעניינות במכתב:

  • ברגע הראשון בו הם פוגשים באינדיאנים, מתואר ניסיון תקשורת לא מוצלח- ישננם גלים ורעש ואי אפשר לתקשר. מה שאחד מחברי המסע עושה- זורק גלימה אדומה וכובע שהיה לו על הראש- במעין מחווה של יצירת תקשורת ובעצם נותן משהו שנמצא על גופו. מקבל חזרה גם כובע או סוג של כתר, עשוי נוצות. יש פה חיבור, נוצות בניגוד לבד. מעניין שמנסים להלביש את האינדיאנים. יש ניסיון כפייתי של האירופאים לתת משמעות למקום, תרבות שלא מובנת לאירופאים. רואים בלבוש תפקיד מאוד מרכזי בזהות המעמדית של האנשים. נותנים להם בגדים כדי לסמן את הריבוד החברתי שבתוכם.
  • תוך כדי מפגש אחד מהם מראה התעניינות בשרשרת שעל צווארו של האדמירל ומצביע גם על היבשת, כאילו ומנסה להגיד שיש זהב בתוך היבשה ושהוא מעוניין להחליף אותו בתמורה לשרשרת. כנ"ל לגבי הפמוטים מכסף. קמיניה, מספיק הגון וציני, כדי לעדכן שלא בטוח שזה מה שהוא התכוון אליו, אך זה בדיוק מה שאירופאים רצו להבין.
  • אזכור שהם לא נימולים. ניסו למצוא שרידים של יהדות כלשהי, ניסיון למצוא את עשרת השבטים האבודים.

לאחר שהם ממשיכים במסעם להודו ומגיעים לשם-  הם מסתכסכים עם סוחרים הודים וקמינה נהרג בקרב.

לאחר גילוי הדרך להודו (כף התקווה הטובה):

לספרדים עקרונית אסור להפליג דרך כף התקווה הטובה, מאחר וזוהי הטריטוריה של פורטוגל )אבל דיבורים ומעשים בנפרד- והספרדים אכן לפעמים הפליגו דרך שם ואף הגיעו לפיליפינים) ולכן גילוי זה רק מאיץ את הרצון הספרדי למצוא את הדרך השנייה להודו והם ממשיכים לנסות למצוא מקומות חדשים בעולם החדש. עד שנת 1512, וספוצ'י הוא הנווט הרשמי של ספרד, ולאחר שהוא מת, קוראים ל- JUAN DIAS DE SOLIS לצאת לדרך- ולהמשיך לחפש דרך. ב- 1515, 3 ספינות מפליגות מספרד לכיוון יבשת אמריקה והם מדרימים. בינואר 1516 מגיעים למפרץ גדול- ריו דה לה פלטה (נהר הכסף- נקרא כך כי מאמינים שיש את מתכת הכסף שם באזור- גילוי חשוב מאוד). הנהר הוא בעצם איחוד של שני נהרות שבאים מצפון, אשר יוצר נהר כל כך רחב עד כי בתחילה היה נראה כמו ים. כשהם מגיעים לשם, הם מבינים שזה לא ים כי המים מתוקים. הם מתקדמים לאורך הגדה הצפונית של הנהר ומגיעים לדלתא של אחד הנהרות, שם ישנם מספר איים קטנים. הם עוגנים ליד אחד מהם, שם הם רואים מהסיפון אינדיאנים אשר מנופפים להם בחפצים מזהב (לא ניתן לדעת מדוע האינדיאנים חשבו שהם ירצו זהב). סוליס וצוותו יורדים לפגוש אותם וכך מגיע סופם הטראגי-  האינדיאנים אוכלים אותם. רק אחד מאותם שמונה שרד ומצאו אותו חי רק כעבור עשור. המסע כמובן נכשל והם חוזרים לאירופה.

שתפו פוסט זה
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

ליצירת קשר מוזמנים להשאיר פרטים