בקוויבק באוגוסט 43'

הוועידה הבאה היא בקוויבק באוגוסט 43', בין רוזוולט וצ'רצ'יל, ובה התחילו כבר לדבר על פלישה לאירופה, מהלך שהתבצע בסופו של דבר רק ב-6.6.44. במקביל מתהפך הגלגל באוקיאנוס השקט, והאמריקאים מתחילים להדוף את היפנים קרוב יותר ויותר לאיי הבית בתנועת מלקחיים מאוסטרליה מצד אחד ופרל הארבור דרך הים מצד שני.

הוועידה הבאה תתרחש בנובמבר בקהיר ובה משתתף גם צ'אנג קאי-שק והנושא היה בעיקר המזא"ס.

המשך הועידות במהלך המלחמה

ועידת קהיר – בנובמבר 43' התכנסו שוב רוזוולט וצ'רצ'יל, הפעם עם צ'אנג קאי-שק. הסיבה לפגישה דווקא בקהיר היא שבאותה תקופה טיסה לא היתה בטוחה, והיה צריך למצוא מקום שבו יוכלו הנפגשים להגיע ללא טיסה – המערביים בספינה והסיני ברכבת, כאשר המערביים חיפשו מקום ממנו יוכלו להמשיך בקלות לפגישה עם סטאלין בטהרן כמה ימים אחרי. הבעיה המרכזית של האמריקאים והבריטים היתה כיצד להשאיר את צ'אנג קאי-שק במלחמה וללא הפיכה פנימית. צ'אנג קאי-שק ידע כיצד לסחוט את המערביים, הוא איים שאם לא יתמכו בו הוא לא יוכל להמשיך להילחם ביפנים, דבר שהאמריקאים בעיקר היו זקוקים לו, מכיוון שהיפנים הקדישו כוחות אדירים בכיבוש הסיני. משתתף נוסף היה גנרל בריטי בשם ג'ו סטילוול, שידע סינית ולא סבל את  צ'אנג קאי-שק, וכל מפגש בינו לבין צ'אנג קאי-שק נגמר במאבק וללא הסכמה. בסופו של דבר סטילוול נלחם בבורמה ללא עזרתו של צ'אנג קאי-שק, כי לא הצליח לגייס אותו. העיסוק העיקרי של צ'אנג קאי-שק היה לנסות לשכנע את האמריקאים להחליף את סטילוול, אולם ללא הואיל. בעיה נוספת של צ'אנג קאי-שק היא תחילת ההתעניינות של האמריקאים בקומוניסטים הסינים, שהיו באותה תקופה יריביו העיקריים, על אף שהיתה ברית בין הצדדים הפנימיים. הקומוניסטים נתפסו על ידי האמריקאים כחבורה אידיאליסטית של אנשים ישרים וללא יומרות של השתלטות על המדינה, בניגוד לגמ"ד שהיתה מושחתת ובלתי יעילה להפליא.

כתוצאה מכך צ'אנג קאי-שק לחץ על בעלות הברית להחליט מה יהיה מעמדה של סין והגמ"ד אחרי המלחמה, וכדי להרגיע אותו, מעצמות המערב מבצעות צעדים שבאים לקראתו, כמו למשל ביטול ההסכמים הבלתי שווים מול סין, שהיו תקפים מאז מלחמת האופיום. כמו כן, נעשו כמה הסדרים טריטוריאליים לאחרי המלחמה – מנצ'וריה תוחזר לשליטה סינית וקוריאה תהפוך לעצמאית, אך לא היו דיונים על מי בדיוק ישלוט בקולוניות המערביות באיזור. צ'רצ'יל התנגד לביטול הקולוניות ואילו קוזוולט תמך, אבל הם דחו את הויכוח לאחרי המלחמה. הרעיון של האמריקאים היה לאחד את סין תחת שלטונו של צ'אנג קאי-שק והיא תתפקד במעצמה הגדולה באיזור אחרי תבוסת יפן. באותם הימים החלו לחשוב על הקמת האו"ם, הקונספט של מועצת הביטחון החל להתעצב, אולם לא היה ברור מי תהיינה המעצמות החברות במועצה. היה ברור שבריה"מ, ארה"ב ובריטניה יהיו במועתה אולם היתה שאלה לגבי סין וצרפת. בסופו של דבר הוחלט כי אם רוצים שסין תהפוך למעצמה אזורית גדולה, הרי שהיא צריכה להיות חלק מהמועצה. כדי להודיע את זה לצ'אנג קאי-שק היה צריך להביא אותו לקהיר, גם בשביל הזדמנות הצילום שלו עם המנהיגים של שאר המעצמות.

ועידת טהרן –  כמה ימים אחרי הפגישה בקהיר המשיכו צ'רצ'יל ורוזוולט לטהרן כדי להיפגש בפעם הראשונה עם סטאלין, ולשכנע אותו להיכנס למלחמה מול יפן. מבחינת סטאלין היתה הבעיה כיצד להיכנס למלחמה מול יפן. באותה תקופה היה לבריה"מ הסכם אי-התקפה עם יפן, אולם מבחינת סטאלין לא היה להסכם הרבה משמעות. לאמריקאים ולבריטים היה אינטרס להכניס את הסובייטים למלחמה בעיקר לאור האבידות האמריקאיות ההולכות ומתרבות בלוחמת האיים האוקיאנוס הפאסיפי. סטאלין הביע נכונות להצטרף ללחימה מול יפן, אבל הוא התנה את זה בפלישה מערבית לאירופה כדי להסיט את הגרמנים מהחזית המזרחית, וכמה דרישות טריטוריאליות במזרח אסיה, בעיקר נמל מים חמים.

שתפו פוסט זה
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

ליצירת קשר מוזמנים להשאיר פרטים