- קיסר – יורש העצר הירוהיטו מונה לעוצר כאשר אביו חלה בדלקת קרום המוח ונשלח לסנטוריום, ועל כן עלה לשלטון צעיר מאוד והושפע רבות מסבו, מייג'י, אך גם מהאנשים שסביבו (גנרו).
- חצר (גנרו)– הקיסר היה מוקף בגווארדיה הותיקה של שרידי הקצינים שביצעו את הרסטורציה של מייג'י, והם נהנו ממעמד מכובד, אף שלא מעוגן בחוקה. היתה להם השפעה רבה על הקיסר, משום שהמליצו לו באופן בלעדי בנוגע לפוליטיקה.
- ממשלה – מ-1920 יש ראש ממשלה נבחר על ידי המפלגות, אך עדיין יש השפעה רבה לצבא ולצי על הממשלה, מכיוון ששר הימיה ושר הצבא היו צריכים להיות משורות הצבא הפעיל, כלומר אדמירלים או גנרלים בשירות פעיל, וכאשר אותם שרים חשו שהממשלה האזרחית מנסה להגביל את כוח הצבא הם יכלו לנסות להפיל אותה. לראש הממשלה לא היתה השפעה רבה.
- צבא וצי– לצבא היתה שליטה במשאבים אדירים, וגם היתה לצבא גישה לכוח אדם גדול בגלל גיוס החובה ביפן באותה תקופה, וכן השפעה פוליטית רבה באמצעות שרי הצי והצבא בממשלה. השאיפה שלהם היתה תמיד להגדיל את תקציבי הצבא והצי. לצבא היו כמה חטיבות משמעותיות – צבא קוריאה (שישב ושלט בקוריאה), צבא הקיסר (שהגן על איי הבית) וצבא גואנג דונג (שהיה אחראי על נוכחות יפן במנצ'וריה).
- פוליטיקאים – כמו פוליטיקאים בכל העולם, הפוליטיקאים ביפן נגועים בשחיתות, והיחס של העם היפני אליהם היה שלילי באופן כללי. היה קשר הדוק בין הפוליטיקאים לזאיבצו, שמימנו את מסעות הבחירות שלהם תמורת יחס מועדף.
- תעשיינים וראשי תאגידים (זאיבצו) – תאגיד יפני גדול נוגע בתחומי הבנקאות, רכב, שייט, תברואה וכו', כך שיש להם השפעה גדולה על פוליטיקאים מתוקף הכסף שלהם.
- בירוקרטים – שירות זה נחשב לשירות מדינה, לעיתים בקבע, והם באו בעיקר מהפקולטה למשפטים בטוקיו. אותם בירוקרטים משרתים 30 שנים או יותר ולאחר הפרישה קיבלו תפקידים בתאגידים הגדולים, כך שהיה קשר בין הקבוצות.
- תקשורת– באותן שנים התקשורת התחילה לצבור תאוצה, בעיקר בתחום העיתונות, אך לא רק – הרדיו החל להיכנס ליפן ולאחר מכן ראינוע וקולנוע.
- אגודות חשאיות – בעיקר גורמים ימניים קיצוניים שפעלו בחשאי במדינה, ולעיתים קרובות נקטו בשיטות של טרורף כולל התנקשויות בבעלי תפקידים.
- מתיישבים באסיה– הפכו לגורם משפיע יותר ויותר שפעיל על הממשלה לחץ להגן עליהם ולהפגין נוכחות לנוכח פגיעה בהם. יפן מצידה עודדה את המהגרים להגר לאסיה, ולא למדינות המערב. בסופו של דבר היה מדובר בחצי מליון מתיישבים במנצ'וריה, קוריאה וטאיוון.
- אקדמיה – מספר בוגרי האוניברסיטה הלך ועלה, והיה מדובר בציבור משכיל, שהיה פץתוח לקבלת רעיונות מבחוץ.
כוחות ישנים/מסורתיים
- קוקוטאי– המהות של מדינה חזקה (אין תרגום מדוייק), בשם העיקרון הזה ניתן לבצע מעשים כאלו ואחרים למען המדינה. שילוב של תמיכה במדינה, אמונה בייחודיות ועליונות הגזע וסגידה לקיסר. מערך זה נובעים סטים של ערכים כמו אהבת המולדת, התאבדות למען הקיסר, נאמנות לצבא ועוד.
- עקרון הבושידו– האדרת כוחו של הלוחם והערצה כלפי הסמוראים. באותה תקופה עדיין היתה התייחסות שלילית כלפי סוחרים, שבתקופת טוקוגאווה נחשבו למעמד הנמוך ביותר. העקרון הזה היה קל לתרגום ללאומיות.
- תחושה של גזע עליון– הגזענות היפנית שנובעת מהמסורת של המוצא מאלת השמש
- קידוש טריטוריה– הקשר היפני אל האדמה שנקראת בית הכשירה את הכיבוש היפני באסיה.
- קולקטיב – התחושה של שותפות, של אומה אחת. עומד בניגוד לאינדווידואליזם של המערב.
- שמרנות ודת השינטו– גם הם היוו גורם מאחד עבור החברה היפנית.
- אוכלוסיה כפרית – למרות שאותו ציבור כבר לא היה אנאלפבית, עדיין מדובר בחברה מסורתית, פטריארכלית, שעדיין עסקה בעיקר בגידול אורז, שהמאפיין שלו הוא שלא ניתן לעשות זאת באמצעות מכונות. אחרי הרסטורציה של מייג'י, האיכרים החלו להתגייס לצבא והיוו למעשה את מרבית החיילים.
- חקלאות – התשתית של יפן בתחילת המאה ה-20 עדיין היתה חקלאית, אולם החל להיות מעבר לתיעוש.
- גזענות – היפנים רואים בעצמם כגזע ימאטו הנבחר שתפקידו להושיע את עמי אסיה האחרים.
- חברה סגורה – נובע גם מהגזענות של החברה היפנית, ובמובן מסוים היא כך עד היום. חברה שלא פתוחה לקבלת עמים אחרים. המיעוט הכי גדול היום ביפן הוא הקוראנים, ועד היום היפנים נזהרים בהענקת אזרחות והבעיה העיקרית שלהם הוא מהגרי עבודה סינים ופיליפינים.
- יפן הגדולה – כבר אחרי הרסטורציה דיברו השמרנים היפנים על הפצת התרבות היפנית במזרח אסיה ויצירת אימפריה גדולה ביבשת בשם יפן הגדולה.
בתחילת שנות ה-20 יפנים רבים עוד זוכרים את המערכת המסורתית ששלטה ביפן עד 1867, ומצד שני הם זוכרים את התהפוכות הרבות שעברו על יפן בשנים מאז הרסטורציה של מייג'י.
כוחות חדשים
- דמוקרטיה – המסקנה של יפן שהמעצמות המנצחות במלחמת העולם הראשונה, ניצחו בגלל היותן דמוקטיות, ועל כי החליטה לאמץ את השיטה הדמוקרטית באופן מוגבל וייחודי. הדבר בא לידי ביטוי בהרחבת בסיס הבוחרים.
- אוניברסליזם וחברה פתוחה – לעומת החברה היפנית ההומוגנית עד אותה תקופה, החלה לחלחל הגישה שיפן היא חלק מהעולם הגדול ולא חלק נפרד. החברה הפתוחה איפשרה לקבל רעיונות זרים ממקומות אחרים בעולם.
- ליברליזם– בכל תחומי החיים
- פרט במרכז ההוויה– לעומת הקולקטיב השמרני של יפן.
- חינוך גבוה– מהפכה בחינוך הגבוה שהובילה לעלייה דרמטית בלומדים באוניברסיטאות
- תקשורת ומדיה– בשנות העשרים נכנס ליפן הקולנוע והציבור החל לצרוך יותר ויותר עיתונות ותקשורת.
- איגודים מקצועיים– תופעה שנכנסה באירופה ולא היתה מוכרת ביפן, ונגדה את הפטרנליזם המסורתי – עד אותן שנים מי שהיה אחראי לעובד היו האיגודים הגדולים, שדאגו לעובדים שלהם.
- שחרור האישה – נשים היו במעמד נמוך יותר בחברה היפנית המסורתית וחדירת המאבק לזכויות האישה מהמערב זיעזע את החברה היפנית ונגד את הפטרנליזם היפני. רק ב-1946 שחרור האישה הגיע לשיא.
- תיעוש ועיור–הערים בשנות ה-20 גדלו מאוד בעקבות המעבר המכוון לתיעוש. העיור המוגבר הוביל לזיהום סביבתי, פשיעה, צפיפות ואובדן האינטימיות. המעבר מהכפר לעיר גרם לתחושת ניתוק בקרב הציבור. התיעוש התחיל בגלל עיקרון ההסתמכות העצמית, בעיקר בתעשיית הנשק.