אחד מעמודי התווך של העמדה החדשה הנאבקת מול החילון והפרומה- הרבה משה סופר "החתם סופר". היה אש ישיבת פרשבורג בהונגריה, הפך את הישיבה למעוז של אורתודוכסיה לוחמת, חרדית. "החדש אסור מן התורה"- נוקט עמדה קשוחה לאורך השנים כנגד פרשנויות מקלות בפסיקת ההלכה, סממן של האורתודוכסיה החדשה, סוג של מאבק אידיאולוגי ולא סטטוס קוו.
בגדד במחצית המאה ה19: הרב עובדיה סומך, אחד ממחדשי היהדות התורנית בזמנו. ממציא מחדש יש מאין את הלימודים התורניים הגבוהים בבגדד. האורתודוכסיה מתאפיינת בהקמה מחדש, לפעמים על הריסות תשתית דתית קודמת, מקימה מחדש שכבה של מוסדות מובילים להנחלת הלימוד התורני. מייסד ישיבה שהופכת להיות המרכז התורני של יהדות עיראק. משמש גם כפוסק מרכזי מאוד, סמכות רחבה כלפי כל היהדות מעיראק ומזרחה. מקבל שאלות מעניינות ע"פ ההתאמה של ההלכה לחיי המודרנה, טכנולוגיה של הזמן. נוקט עמדה מתוך כל הספרות ההלכתית שמגיעה מרחבי העולם האשכנזי. בית המדרש הוא מוסד בלתי תלוי בקהילה המקומית הבגדדית- מוסד עצמאי שעומד בזכות אותו תורם שמגבה אותו, נותן לו עצמאות וחופש פעולה והוא לא כפוף למנגנון הפרנסים המקומיים.
רוח גבית חדשה תוך האמירה כי היהדות במקום של חולשה, מה צריך לעשות כדי לחזק אותה- לחנך דור חדש של הנהגה רוחנית בשיטות חדשות.
אחת המסקנות הנדרשות- אין אורתודוכסיה שהיא מקשה אחת, אלא מגוון די אדיר של דעות וגישות שונות שאנחנו מכנים בדיעבד אורתודוכסים. גישות שונות מבחינה הלכתית והגותית, אך מדובר באותם הגורמים שחושבים שמה שהם עושים זה לחזק את הדרך הקלאסית, המורשת התורנית שהם מכירים. כלל התופעה היא סוג של חידוש ארגוני ומחשבתי בעולם היהדות התורנית המסורתית.
פשרה בגרסה מערבית: הניאו אורתודוכסיה נוסח ר' שמשון רפאל הירש
דוגמה ליהדות אורתודוכסית שלא מחפשת את הנבדלות מהתרבות והחברה הסובבת, אלא דווקא את הממשק המאוד מזמין וחיובי בין היהדות ובין הסביבה. מייסד זרם הניאו- אורתודוכסיה, הגישה לדו תרבות, דו קיום בין תרבות היהדות לסביבה, מופיע אצלו באמירה- "תורה עם דרך ארץ". תרבות הזמן והמקום, המחויבות לא רק לתרבות של המקום אלא גם לשלטון, למדינה. כן לאמנציפציה, כן לתרבותה סביבה, לא לרפורמה. לאמץ מה שחיובי במודרנה, אבל לבלום כשזה מגיע לשמירת המצוות
בזמן כלשהו יראה לנכון לפרוש יחד עם תומכיו מהקהילה הרשמית של העיר- ברגע שהקהילה היהודית הרשמית הפכה לליברלית ורפורמית, חשב לייסד קהילה נפרדת לאורתודוכסים. אחד מסממני ההיכר כזרם מודרני- מעמיד עצמו כזרם כנגד זרמים אחרים.
מזרח אירופה: חידושים ביהדות התורנית
יסוד של ישיבת וולוז'ין, ישיבת "עץ חיים". עיירה קטנה ליד וילנה. מוסד בלתי תלוי בקהילה המקומית, האליטה התורנית דאז, מתנתק מהיומיום של הקהילה ומעמיד את הישיבה בתור מענה למחסורים, תפיסה של חולשה ביהדות ולכן לתקן את הכשלים. בוילנה השתוללה כ15 שנה מחלוקת בין מחנות שונים התומכים כל אחד והרב שלו, לא מטעמים אידיאולוגיים אלא מטעמי כבוד וכוח, כתוצאה מכך לא היה בעיר וילנה רב, אב בית דין מוסמך ומוסכם ע"י כלל הקהילה. הקהילה התפרקה לתת קבוצות בתוך העיר ובסביבה. הרב חיים מייסד משהו שייתן גם מענה לחיזוק הרבנות הלמדנית מבפנים וגם יהווה מענה מול האתגרים שעומדים בחוץ- חסידות, השכלה ובכלל.
האופציה הליטאית ב': תנועת המוסר
לקראת אמצע המאה 19, אבי התנועה הרב ישראל זאב ליפקין מסלנט. מדגישה את חובת הלבבות, גישור בין הקוגניציה, לימוד שכלתני לבין השליטה העצמית הפסיכולוגית. המימד האנושי שמבעד ובזכות התפילה. ספיריטואליות ולא רק למדנות, היחיד והמצפון הדתי והערכי שלו. הקדשת זמן ללימוד ספרות המוסר לצד לימוד התלמוד, מנחה ומדריך רוחני לתלמידים. תנועת המוסר הציעה מענה לחסידות, גם אצל החסידים יש דגש לתפילה, הכוונה הפנימית של המאמין. מעין הפנמה של המימד האינדיבידואליסטי לתוך היהדות התורנית הליטאית. מאוד חזקה וקיימת גם בארץ- ישיבת מיר.
יעקב כ"ץ עדיין האב המייסד שלה פרשנות ההיסטורית חברתית על האורתודוכסיה. הקביעה שאורתודוכסיה כתופעת המודרנה נשענת אצל כ"ץ וסאמט על ההבחנה בין מסורת שהוא דבר מובן מאליו, נורמטיבי, מה שכולם עושים מבלי להשקיע הרבה מאוד מחשבה והסברה לבין "מסורתנות"- השקעה בהסברה, מאמץ, להיאבק מול הסחף מבחוץ לכיוונים אחרים. מודעות, תודעה עצמית של האורתודוכסיה היא הנימה החדשנית, המימד המודרני.